קוים לדמותו
מי מאתנו לא ידע או לא הכיר את הצעיר המוצק האדמוני השתקן ושופע טוב לב, מחלק הלחם ברמת השרון ושכנותיה. תחילה רכוב על חמורו ולאחר מכן רכון לדוכן עגלתו, תוך דריכות וצפיה למכונית. כה רגילים היינו לראותו יום יום, בימי קרה ושרב, עד כי נפגע בעינינו נוף הסביבה מאז העדרו לנצח. בן אחד ויחיד להוריו שאהבוהו כבבת עינם. היה למטה לחמם ומשענתם לעת זקנה. עובד חרוץ כנמלה, תמיד היתה לו היממה קצרה, עם חצות הליל היה קם ללישת הבצק במאפיתם, וכלחוך השור הקדים לספק תוצרתם. אעפ"כ מעולם לא התאונן. כבד וקיים את הוריו ומשפחתו ככל שהשיגה ידו. היינו חברים וידידים מילדות ומנוער, אך כמעט ללא עליצות ומשובת נעורים, כי החיים הכבידו עלינו עולם וידענו אך עמל ותלאה. בכל עת מצוא, לרוב בלילות שבת וחג היינו נפגשים במועדון הנוער העובד, והיה מקשיב וער לכל פעולה חברתית עת בקשנו לתקן עולם. היה בעל נפש, נענה לכל מעונה ופותח ידו. לא אחת אירע שאם אחד מלקוחותיו לא סלק במועד חובותיו, לא דחק ולא נשה בו, ואף עזר לו בכספו - עד ירחיב לו. ואם כספו לא אחת ירד לטמיון לא הצר אל לבו ולא קפץ ידו, הוסיף להאמין כי ביום מן הימים יזכרוהו ויכירו לו תודה. משום מה נזכר אני בתעלול נעים משעשע. בליל קיץ אחד הוצאתיו בעזרת חבר החוצה על מטתו והשארנוהו ישן תחת כפת השמים. ובהזדמנות ראשונה ומתאימה תגובתו לא אחרה לבו. הצליח להתגנב אלי בלאט בעודי ישן וגלגלני ארצה ממרומי הגורן, ומהר להסתלק כשצחוקו המאושר המתגלגל עזר לי לזהותו. אך מעולם לא נטר ולא נקם.
זלמן
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח