קורות חיים
רון נולד בקאסל שבגרמניה בה הייתה חיה המשפחה. שמחה וצהלה שררה בבית נאמן ורון שהיה ילד שובב וחייכן הביא הרבה אושר להוריו ולאחותו רבקה.
לאחר שסיים את בית הספר היסודי בקאסל בשנת 1979, רון היה בן 11 עלו בני המשפחה לישראל והתיישבו ברמת השרון. העלייה לא היתה קלה עם לימוד השפה העברית והתרבות ה"צברית", אך תוך זמן קצר התאקלם והפך לאחד מהחבר'ה.
אסתר אריאל, שהייתה מחנכת של רון בחטיבת הבנים "קלמן" מספרת כי רון היה ילד מקסים, עדין, מתחשב ותמיד נתן כבוד לזולת. ילד שחונך וגדל בחו"ל.
רון אהב ספורט ולאחר בר-המצווה פיתח גוף שרירי שמאוד אהבו...
ביתו של רון תמיד היה פתוח לחברים . את רוב הפרוייקטים לביה"ס תכננו בביתו. הוריו שהו הרבה בחו"ל וכולם רצו לעזור לרון אך תמיד יצא שהוא עזר לכולם.
רון סיים את לימודיו בתיכון "רוטנברג" במגמת אלקטרוניקה ועבר בהצלחה את המבדקים לקורס טייס, אולם בגלל סיבה רפואית לא סיים את הקורס. בסוף רון שירת בחיל התותחנים, עבר קורס מש"קי שלישות בהצלחה ובתפקידו כשליש הוכיח אחריות רבה ותמיד התנדב שהיה צריך. כאשר יחידתו היתה במצוקה בגלל מחסור כוח אדם, התנדב רון להעביר נגמ"ש, אך בנסיעה התהפך ובנס רון והחברה יצאו מהנגמ"ש עם פצעים קלים.
תאונה זו הפכה את רון לאדם בוגר יותר וחל שינוי דרמטי בחשיבה שלו על משמעות החיים.
אך לא הספיק לההנות מהחיים כי שלושה שבועות לאחר התאונה בנגמ"ש, יום שישי לפנות בוקר, סיימה מירה קצנלנבוגן (ידידתו של רון) לארוז את חפציה לקראת טיסתה לחו"ל, שם עמדה לחגוג את ליל הסדר בחברת חברה שלה. סמוך לשעה שלוש וחצי בלילה הגיעו רון וחברו ניר נבות, להסיע את מירה לשדה התעופה. הם נסעו במכוניתו של רון, בצומת אלוף שדה הם עצרו ברמזור אדום ולפתע הגיחה מכונית שלא עצרה ברמזור, המכונית התנגשה בעוצמה במכוניתו של רון. רון וניר נהרגו במקום, מירה נפטרה על שולחן הניתוחים.