קורות חיים
ניר, בנם של חיה ואהרון. נולד ביום ט"ו באדר תשכ"ח (15.3.1968) ברמת השרון. אח לענת הבכורה ולארז אחיו הצעיר.
ניר למד והתחנך בבית הספר היסודי "גולן" ברמת השרון והתבלט למן ההתחלה ולאורך כל תקופת לימודיו בהתמדתו ובהישגיו. כבר בתום כיתה א' רשמה מורתו בתעודה: "מצטיין בלימודים ומגלה אחריות חברתית רבה". הוא המשיך לחטיבת הביניים "עלומים" ואחר כך לתיכון על שם "רוטברג" במגמה ביולוגית-ספורטיבית. את התיכון סיים כתלמיד מצטיין של המגמה, ומחנכת כיתתו כתבה לו: "יש לך יכולות יוצאות דופן להתבונן בדברים ולהוציא עיקר מטפל".
בנעוריו אהב ניר לרכוב על אופנועו ולחתור בקיאק על הירקון במסגרת אימונים במועדון "זבולון".
בשנת 1986 התגייס לקורס טיס. "בחזרה הגנרלית של סיום קורס טיס, נכחו אחותו ואחיו וידעו שהוא חניך מצטיין," סיפר אביו אהרון גליננסקי, "אך הוא השביע אותם שלא לספר לנו. הגענו אני ואימו למסדר סיום הקורס, התיישבנו בטריבונה ולמטה עמד שולחן עם שלושה גביעים. על אחד מהם היה כתוב 'מצטיין מגמת מסוקים', ואימא שלו אמרה לי שהיא הייתה רוצה שהגביע הזה יהיה של ניר. אני אמרתי לה: 'אל תחיי באשליות'," הוא משחזר, "פתאום ראיתי את הטייסים מסתדרים ואת ניר בראש הקבוצה. התרגשתי. הבנתי שייתכן שהוא המצטיין. הרמטכ"ל דן שומרון חשף לו את הכנפיים. זו הייתה התרגשות עצומה".
ניר הוסמך כקברניט, מדריך ומוביל מבצעי בטייסת "ציפורי המדבר", שם גם פגש לראשונה את שרון. אחרי שש שנים של זוגיות הציע ניר נישואים לשרון כשהטיס אותה במסוק פרטי לרכס הכרמל. השניים נישאו ביוני 1996.
המשפחה תפסה את המקום הראשון בסדר העדיפויות של ניר. הוא היה בן זוג ואב נוכח בחיי רעייתו שרון וילדיו, מאיה, גיא ונעמי, אוהב ודואג, מסור ונערץ על שלושת ילדיו. כיוון שהיה אמפתי ומודע לצורכי הזולת, עודד ללא הרף גם את עובדיו, את שותפיו ואת חבריו להקדיש זמן למשפחותיהם.
לאחר שחרורו מצה"ל בשנת 1993 החל ניר ללמוד משפטים באוניברסיטת תל אביב. כשסיים את בית הספר למשפטים שמע בעצת חותנו, עורך הדין חנוך קינן, והתמחה במשרדו.
הוא סיים את לימודיו בשנת 1997 ובנובמבר שנה זו נסע לאלבמה שבארצות הברית בשליחות חיל האוויר כאיש מילואים, כדי לעבור הסבה למסוק "ינשוף" (בלקהוק). עתידו המקצועי כבר עלה על מסלול משפטי, ובכל זאת נתן ניר עדיפות לקורס שנמשך חודשיים, ועם חזרתו מההסבה בחו"ל הצטרף לטייסת "החרב המתהפכת". ניר ביסס בהדרגה את מעמדו כטייס מילואים בכיר בטייסת. בחמישים או שישים ימי מילואים בשנה, טס בין היתר כמדריך עם רבים מצעירי הטייסת וכמוביל - תפקידים השמורים לטייסים הטובים ביותר. בדרכו הייחודית הנחיל לחניכיו את ניסיונו המבצעי העשיר. בטייסת קראו לו "גלין", קיצור של גליננסקי, ובמערך המסוקים כולם הכירו את גלין, הוא היה שם דבר.
ב-1998 קיבל את רישיונו והיה לחבר בלשכת עורכי הדין בישראל. בשנת 2002 הקים משרד לעריכת דין בשותפות עם חברו בלב ובנפש לטַיִס ולספסל הלימודים, עורך הדין ארז תיק. ניר עמד בראש מחלקת הליטיגציה (התדיינות משפטית, הופעה בבתי משפט) ויישוב הסכסוכים של "תיק-גלעד משרד עו"ד" עד יום מותו. הוא הפליא לייצג את לקוחותיו בבית המשפט כשהוא זוכה להערכה עצומה גם בקרב אנשי המקצוע, אף מאלה שעמדו מולו. ניר היה מוערך על יושרו, חדות מחשבתו, אומץ ליבו ונועם הליכותיו. הוא הוביל את צוות המשרד להישגים משמעותיים בהתדיינויות משפטיות במגוון נושאים ערכיים, בהחלטות תקדימיות ונדירות בעלות משמעות פרקטית, והצליח בתובענות נגד רשויות וגופים ציבוריים. ארז שותפו אמר בדברי הפרידה: " יש לי מספר נחמות קטנות... העובדה שזכית לראות את פרי עמלנו ואפילו ליהנות ממנו, דבר שמילא אותך גאווה עצומה בשנתיים האחרונות... אחרי תקופת הקמה, אחרי שצלחנו תקופות מיתון, קשיים רבים, כמו גם תקופות שגשוג, בניגוד לכל הסיכויים, בהיעדר קשרים משפחתיים או אחרים, מתוך שאיפה להצליח רק מתוך התמדה בדרך, שמירה על ערכים ועבודה קשה, העמדנו ביחד עם אופיר ושאר הצוות, שכל כך שמחת להגיע בבוקר ולפגוש כל יום מחדש, משרד לתפארת... הבטחנו שניקח את הערכים של הטייסת שהיו אורח החיים של כל אחד מאיתנו ונשים אותם בתוך משרד עורכי דין".
במקביל לקריירה המשפטית השתתף ניר בכל הפעילויות המבצעיות של הטייסת ונטל חלק פעיל במבצעי בט"ש (ביטחון שוטף) שונים ביהודה ושומרון, עזה ולבנון.
בשנת 2006 השתתף ניר במלחמת לבנון השנייה, ובהמשך במבצע "עופרת יצוקה" בעזה, תוך שהוא מבצע הזנקות מורכבות תחת אש. במהלך עשרים וחמש שנות טיסה בחיל האוויר ביצע ניר מאות גיחות מבצעיות, מתוכן מספר לא מבוטל של הזנקות לחילוץ פצועים ולהצלת חיי אדם, תוך סיכון חיים.
מעבר לפעילותו כטייס היה ניר פעיל ציבורית בקבוצה בכירה של אנשי מילואים - "פורום המח"טים, המג"דים, והטייסים במילואים" - שהובילה את המאבק הציבורי לשיפור זכויותיהם של אנשי המילואים בצה"ל. במסגרת זו עשה לילות כימים כשטיפל והסדיר רבות מהזכויות של אנשי המילואים והיה אחד מיוזמי חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ובני משפחותיהם, תשס"ב-2002.
ניר היה אדם רגיש ואכפתי בצורה יוצאת דופן. כמי שאינו מוכן לחיות עם עוולות ואי צדק, הוא נלחם למען ההכרה במכונאים המוטסים כלוחמים, ולמען הסדרת ביטוח לאנשי צוות אוויר במילואים. בנוסף שימש כחבר בכמה ועדות חֵיליות שעסקו בתחומים שנגעו לבטיחות ומקצוענות טיסה.
לצד עיסוקיו הרבים מצא זמן לספורט: אופניים, סקי וריצה. במשך שנים הוא היה מרצה אורח בקורס למִנהל ספורט וניהול עמותות במכון "וינגייט", ונחשב מרצה מעולה, אהוב ומוערך מאוד.
ניר התגורר עם משפחתו בהוד השרון, והיה מעורה מאוד בקהילתו. בין היתר שימש בהתנדבות בתפקידי גזבר ויושב ראש הנהגת ההורים בבתי הספר שבהם למדו ילדיו. בדרכו השקטה והצנועה הטביע ניר את חותמו וזכה להערכה רבה בקרב ההורים והמורים.
ביום שישי י' באלול תשע"א (9.9.2011), נפטר ניר במהלך גיבוש לוחמי הטייסת. בן ארבעים ושלוש היה בנפלו. הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ חורשים. הותיר אחריו אישה - שרון , לה היה נשוי במשך חמש עשרה שנים, שלושה ילדים- מאיה בת 13.5, גיא בן 11.5 ונעמי בת 5.5, הורים ושני אחים.
"הוא מת מְאוּשר," סיפרה שרון, "לא מזמן שאלתי אותו מתי הוא חושב שהוא יגיע לשיא החיים שלו ולהגשמה עצמית, והוא אמר לי שהוא הגיע לשם כבר מזמן".
חותניו, אראלה וחנוך קינן, כתבו במלאות חודשיים למותו: "מכתש ענק של כאב וגעגועים... לזכור אותך מחייך, מקשיב, מלמד, אוהב, מתחשב ויועץ עם כל כך הרבה חוכמה וסבלנות. התברכנו בך עשרים ושתיים שנה... היית לנו כבן אהוב".
ארז תיק חברו ושותפו ספד לו: "... מכל האנשים הטובים שפגשתי אתה ללא ספק חוד החנית... האדם הנפלא והטוב ביותר שהכרתי מימיי... הכול, אבל הכול, רצית לשפר... הייתה לך יכולת להיות אמפתי לכל יצור חי בעולם הזה, ותמיד ידעת לתת תחושה שיש לך מקום להכיל את עַצְבּוֹ ובעיותיו של כל אדם באשר הוא, ויש לך את כל הזמן שבעולם להבין מה מציק לו כדי שתוכל באמת לראות מה אפשר לעשות למענו... מעולם לא הסכמת לרמוס מישהו או לעבור על החוק כדי להצליח, ותמיד רצית להתקדם ולהצליח רק בזכות עצמך".