רס"ן מנחם איל ז"ל

אלבום תמונות

המעוז הדרומי ביותר ממוצבי תעלת סואץ היה מעוז ה"מזח" (המסרק). המעוז נבנה על "לשון" יבשתית, מוקפת משלושת צידיה מים, מול הערים סואץ ופורט סעיד.
הדרך היחידה, ביבשה, עברה בציר האורך "לקסיקון". פלוגת נח"ל מוצנח, בפיקודו של שלמה ארדינסט, הגנה על המעוז, כמו כן ישבו במקום גם חיילי חטיבת המחץ.
ההתקפה המצרית הראשונה - כוח מצרי בסירות גומי- טובעה ע"י מגיני המעוז, אך לאחר זמן קצר כותר המעוז, ולוחמים נפגעו. טנקים מגדודו של עמנואל סקל, שהיה שייך לחטיבה 14, התקדמו לעבר המעוז. חמישה טנקים הצליחו לחבור אל המעוז, אך יתר הטנקים נתקלו בדרך למוצב בכוחות מצריים, הופגזו ונסוגו. במשך שמונה ימים ושמונה לילות שהו חיילי המעוז בתוכו, כשמספר הפצועים הולך וגדל ובמקביל הציוד הרפואי והתחמושת אוזלים. בליל 11-12 באוקטובר נעשה ניסיון לחלץ את אנשיו דרך הים, אך אנשי הקומנדו הימי התגלו בהיותם במרחק ק"מ אחד מהמעוז, והפעולה בוטלה.
מבין ארבעים ושניים לוחמים ששהו במעוז נותרו כשירים שישה עשר לוחמים בלבד. חמישה לוחמים נהרגו ועשרים ואחד נפצעו במהלך הקרבות.
ב-13 באוקטובר בשעה 11:00 נכנעו אנשי מוצב המזח באמצעות הצלב האדום, לאחר שניתן להם היתר לכניעה. האחריות על הכניעה הועברה מן הפיקוד הגבוה אל היחידה הנצורה.
כאשר נציגי הצלב האדום והחיילים המצריים המתינו לקבלת הכניעה התקיימה שיחת הרדיו האחרונה בין מפקד המעוז לבין הפיקוד. בראשים מורמים כשהם חובקים בידיהם את ספר התורה, שהיה במעוז, נכנעו אנשי המעוז מול מצלמות הטלוויזיה, ועלו מן הסירות אל הגדה המצרית.