רס"ן מנחם איל ז"ל

אלבום תמונות

המוצבים הראשיים של צה"ל ניבנו זמן קצר אחרי מלחמת ששת הימים, כאשר התפתחו בגזרה תקריות מקומיות. עם הזמן התקריות גברו וגרמו לפגיעה במוצבים.
בעקבות זאת הוחלט על שיפור ההגנה של קו התעלה. להקמת קו חדש קדמו ויכוחים במטכ"ל. האלופים ישראל טל ואריאל שרון התנגדו לתפיסה שהמעוזים על קו המים ישהו צליחה מצרית כוללת. לדעתם, היו המעוזים טובים למלחמת התשה מוגבלת, כמחסה וכמסתור. שניהם גרסו כי קו הבלימה צריך להיות מאחור ואליו יש להרחיק את חיל הרגלים, ועל קו המים להחזיק כוחות שריון ניידים. לעומת גרסה זו טענו הרמטכ"ל חיים בר לב והאלוף אברהם אדן (ברן) כי כוחות ניידים ייפגעו ע"י מארבים מצריים, ובהעדר מעוזים יבצעו המצרים צליחות רבות וייאחזו בקו המים. בסופו של דבר התקבלו שתי הדעות יחד.
החזית נרגעה באופן יחסי, וזמן הרגיעה נוצל ל"מבצע מעוז". לאורך מכשול המים הוקמו ע"י אוגדת סיני וכוחות הנדסה 33 מעוזים, שתפקידם היה להפגין ריבונות צבאית ושליטה ישראלית על קו המים. המעוזים כוסו בשכבת פיצוץ כדי שיוכלו לעמוד בהפגזות. המעוז התבסס על סוללת עפר מוגבהת שיצרה מעין מרובע שסגר על חצר פנימית, שבה ניתן להציב טנק או מרגמות.
עד אוגוסט 1970, כשהוכרזה הפסקת אש, נמשכה בניית קו המעוזים הידוע בכינוי "קו בר לב". גם אחר כך המשיכה אוגדת בסיני בשיפור ובשיפוץ המעוזים. בקו דרך החת"מ - 15 ק"מ מזרחית לתעלה הוקם קו שני שכלל 11 תעוזים מבוצרים ששימשו את המפקדות ולצידם הוכשרו חניוני טנקים, ארטילריה וחרמ"ש. בקיץ 1972 קוים דיון מחודש במטכ"ל על מהות ההגנה בסיני, בעקבותיו דולל קו המעוזים. עם פתיחת מלחמת כיפור היו 16 מעוזים על קו המים ובהם כ- 450 חיילים.