השתייך לנוער שוחר מדע בחוגי אוניברסיטת תל אביב לאלקטרוניקה מתקדמת. המציא ובנה דגם חדש של מפתח ברגים ונבחר מטעם מכון וייצמן לייצג את ישראל בכינוס באנגליה.
השתתף בקורס טייס ולאחר זאת עבר לחיל התותחנים. היה מפקד סוללה ומונה לקצין ארגון הדרכה. בתפקידו זה גילה כשרונות בלתי רגלילים כאשר תכנן, ארגן, הקים וצייר קרית הדרכה שזכתה לכל השבחים.
אחר מותו נודע שהתכוון לתרום משכורת של שנה ללב"י. הוריו קיימו את משאלתו האחרונה והגישו במאי 1982 תרומה בהיקף מה לרא"ל רפאל איתן.
משה זכה לאחד הערבים היפים והמאושרים ביותר בחייו, כאשר חתך את הסרט בחנוכת קרית ההדרכה אשר תיכנן ואירגן, הקים וצייד. אכן, מה הפלא שמפקד הבסיס כיבד את הקצין הצעיר בגזירת הסרט, כאות הוקרה על מעשיו המיוחדים במינם, הרי לא לעתים יקרה שצעיר בן עשרים ושלוש יתכנן ויארגן, יקים ויצייד קרית הדרכה בבסיס. מי יכול היה להעלות על דעתו שלמחרת היום יקפח משה את חייו הצעירים? ובכל זאת, כך אמנם קרה. כך נפרד ממנו מפקד ביסל"ת אל"מ שמואל רשף: "לידיד יקר שאיננו! מעשה ידיך, פרי תיכנונך, יוזמותיך ומיגון יצירותיך המונחות כאן לפניך - יעידו כאלף עדים על גדולתך, על עצמת אישיותך. קשה לתפוס שבזמן כה קצר הצלחת להטביע את חותמך בצורה כה מושלמת על מערכה שלמה, על חבורה כה גדולה של חיילים ומפקדים.
יצירותיך ישמשו נס לרגלנו ויאירו את דרכנו-דרכך מהן נשאב כוח ועוצמה להמשיך..."
ראוי שנתאר את קרית ההדרכה על מחלקותיה השונות: הוצאה לאור, חדר שרטוט ובו שולחן אור לייצור עצמי, חדר דפוס, נגריית עזרי אימון ועשרות רבות של כלי עבודה מסודרים בסדר מופתי. מכאן אנו מגיעים לחדר טלויזיה במעגל סגור, לאולפן עריכה ולאולפן השידור. משה ייחס חשיבות גדולה ביותר לאור-קול והשתמש בהם כאמצעי הדרכה בבית ספר לתותחנות שדה. אחר כך בא תורו של ציוד מסובך ביותר שנקרא "סימולטור טיווח".
במעבדה הלשונית כעשרים שולחנות תלמידים וכמובן שולחן המדריך. משה אירגן תחרות של עזרי אימון. בתחרות חולקו פרסים והעזרים המצטיינים הוצגו לקהל. אין זה פלא שמפקד ההדרכה סגן אלוף איבל גלעדי הודה למשה במכתב ששיגר לו בזו הלשון: "שיבר", החזון, המעוף ועושר הדמיון בהם ניחנת איפיינו את עבודתך לאורך כל הדרך ובאו לידי ביטוי גם בהקמת קרית ההדרכה. השרטוטים המקוריים אותם הצגת לבית הספר מצביעים על יכולת התכנון המעולה אשר בהתמדה וביסודיות בלתי מתפשרים באו לידי מימוש מושלם בקרית ההדרכה.
יכולתך הנהדרת הביאה את בית הספר לשיא נוסף בחנוכת קרית ההדרכה ביום ה' בטבת תשמ"ב בדצמבר 1981". אכן, קרית הדרכה נחנכה ולמחרת היום נחתך פתיל חייו...
משה נולד להוריו, שמואל ואמה, בבאר שבע ושנותיו הראשונות עברו עליו בבירת הדרום. ערב הבר-מצוה שלו עבר עם הוריו ואחיו הצעיר לרמת השרון. עדות לרבגווניותו שהשתתף בבית הספר בתחרות "ידע על יפן".
הוא המשיך את לימודיו בבית ספר "אורט" והשתתף בחוגי אוניברסיטת תל אביב לנוער שוחר מדע, בחוג לאלקטרוניקה מתקדמת.
כבר אז בלט בכשרון יוצר והדגם שבנה, מפתח באמצעותו ניתן לפתוח ולסגור ברגים בעלי ראשים משושים בולטים ובתחרות דגמים לנוער שנערכה מטעם מכון וייצמן זכה לפרס עידוד. הוא נבחר גם מטעם מכון וייצמן לייצג את ישראל בכינוס נוער שוחר מדע, שנערך באנגליה. בהגיע תור ההתיצבות לצה"ל גויס לחיל האויר. השתתף בקורס טיס, אולם הטבע מנע ממנו להמשיך ולסיים את הקורס. הוא גבה מאוד והגיע ל-1.94 מ' וגובהו זה הפריע לו בהפעלת המטוס ובשל כך נאלץ לפרוש מן החיל.
משה עבר לחיל התותחנים והתמסר ללימוד כל פרט שנוגע לחיל זה. ועכשיו בא תורה של פגישה בלתי רגילה שבלי ספק מעטים דוגמתה, אלוף משנה שמואל רשף היה מפקד קורס קצינים של חיל התותחנים. משה היה צוער בולט (בכל המובנים) וגם בעל הישגים מצויינים. אלוף משנה רשף רגיל היה לראיין את הצוערים אחר כל פרק בקורס. הוא מספר שמשה נכנס אליו בשעה שמונה בערב ויצא ממנו ב...ארבע לפנות בוקר! מדוע נמשכה הפגישה זמן רב כל כך? משה מסר סקירה מקיפה על השיפורים שלדעתו יש לבצע בחייל.
אלוף משנה רשף כתב:
"רעיונותיו היו פנטסטיים, גם בקנה מידה של קצין תותחנים ותיק. הוא דיבר על מכוונים וכוונות ג'רוסקופיים על חומר נפץ הודף נוזלי, על מערכות ירי חשמליות בתותחים, על חימוש מתביית ועוד. הוא לא הסתפק בצד הטכני ואחד שאפשר לחשוב שעוסק בטקטיקה התותחנית שנים על גבי שנים, שלף את השפן הטקטי - לא עוד חייל מסייע, אלא חייל מאפשר - עליה בדרגת ההשתתפות בקרב היבשה".