פגישתי הראשונה עם "שיבר" היתה לפני למעלה מ-7 שנים בהיותי מפקד ק. הקצינים של חת"מ. שיבר היה צוער בולט (תרתי משמע) ובעל הישגים מצויינים. נהגתי לראיין את הצוערים לאחר כל פרק בקורס. שיבר נכנס אלי לראיון בשעה 20.00 ויצא ב-4 לפנות בוקר. במשך כל אותן השעות נתן לי סקירה מקיפה על השיפורים שלדעתו יש לבצע באמצעים העומדים לרשות חת"מ. רעיונותיו היו פנטסטיים, גם בקנה מידה של קצין חת"מ ותיק. הוא דיבר על מכוונים וכוונות ג'ירוסקופיים, על חומר נפץ הודף נוזלי, על מערכות ירי חשמליות בתותחים, על חימוש מתביית ועוד. הוא לא הסתפק בצד הטכני וכאחד שאפשר לחשוב שעוסק בטקטיקה התותחנית שנים על גבי שנים שלף את השפן הטקטי - לא עוד חיל מסייע אלא חיל מאפשר - עליה בדרגת ההשתתפות בקרב היבשה. הייתי המום! לפני ישב צוער בעל רקע של 6 שבועות בקורס הקצינים והציג בפני תפיסה תותחנית שלמה שהקיפה גם אמצעים, גם תורה וגם טקטיקה.
הרחבתי את הדיבור על מפגש זה בינינו משתי סיבות עיקריות:
א. היא מאפיינת את מה שהיה שיבר:
1. בעל יוזמה - לא יוזמה בתחום צר מסויים אלא לרוחב כל הספקטרום של העיסוק הצבאי.
2. תפיסה מהירה ובעל יכולת הבחנה יוצאת מן הכלל.
3. מרץ וחוסר מנוחה, הצורך הנפשי לשפר יותר ויותר. שיכר לא היה מסוגל לא לעשות משהו. תמיד בתנועה, תמיד בעשיה מהשקם בבוקר עד מאוחר בלילה.
4. ממציא.
5. בטחון עצמי רב בעל כושר התמדה וחוצפה, חוצפה חיובית - להעיז אחרי 6 שבועות להציע את שהציע לכך דרושים הרבה בטחון עצמי וחוצפה.
6. ואחרון ציוני ברמ"ח איבריו, כבר באותה שיחה שורבב הנושא. שיבר היה ספוג באהבת הארץ. הוא סיפר לי על אהבתו לטיולים במרחבי הארץ ואת תכניתו לכשיהיה קצין להרבות בכך עם חייליו.
ב. הסיבה השניה להרחבת הדיבור על המפגש הראשון הוא לאור העובדה שהיתה זו תחילתה של ידידות והערכה הדדיים ביני ובין שיבר. כבר אז הונח היסוד למה שיתפתח בהמשך בשבטה לחלוקת עבודה בינינו הוא מעלה את הרעיונות ואני כעזרת המד"ר - עיבל מוציאים אותם לפועל.
בלשון תותחנים ניתן להגיד שבאותה שיחה "רשמתי את שיבר כמטרה". - במובן החיוב עם תום קורס הקצינים נפרדו דרכנו לכשנתיים, אני יצאתי להשתלם בארה"ב והוא הגיע לגד' 402 בו הצליח להגיע תוך פרק זמן קצר יחסית לתפקיד מפקד סוללה.
אני לא שכחתי את שיבר. עם מינויי כמפקד שבטה קראתי לשיבר לשיחה ואמרתי לו שהנה לפניו ההזדמנות לממש חלק מאותם הרעיונות שהעלה. שיבר נדלק לרעיון וסיכמנו שעם סיומו את תפקידו כמסו"ל יגיע לשבטה כקצין ארגון הדרכה, וכך היה.
בשבטה התברר ששיבר לא רק "נאה דורש אלא גם נאה מקיים". ידו של שיבר היתה בכל - עזרי אימון, ארגון הדרכה, שיטות הדרכה, מבנה וארגון הבסיס, תורה, הדרכה טובה ועוד. לא היה סוף לרעיונותיו, הוא היה כמעין המתגבר. עבודתי היתה קשה, היה עלי להחליט בין הרעיונות הטובים, על איזה לוותר, כי לא היה באפשרותנו לממש את כל מה ששיבר הגה. אין ספק שזהו מותרות לכל מפקד, אך הלב כאב על הצורך לוותר על חלק מהם.
שיבר מימש בעצמו רבים מרעיונותיו והניח בסיס איתן למימושם בהמשך. מרכז ההדרכה, לימוד עצמי מחשוב מערכת ההדרכה, מחשוב מבחנים, תחרויות עזרי אימון, ההוצאה לאור, נגרית עזרי אימון, ארגון חדרי הרצאות, השיבר סטיק המפורסם ועוד ועוד. רק טבעי הוא שזכרו של קצין יקר זה יונצח באירוע שכה התאים לפועלו בצבא - תחרות עזרי אימון. שיבר לא צמח בשדה בור, היום 4 שנים לאחר מותו הטראגי אנחנו, חבריו ומוקירי זכרו יודעים מנין שאב שיבר את הכוחות הנפשיים וממי קיבל את החינוך לעבודה ללא לאות ולאהבת המולדת. די נדיר שקבוצת חברים כה גדולה תשמור על קשר כל כך הדוק עם משפחה שקולה. אמה, שמואל, ראובן והסבא היקרים אתם משפחה לדוגמא לעם ישראל - בחוזק רוחכם, באהבת הבריות. בצר לכם ידעתם להרים את מקל השליחים שנפל מידיו של משה ולהמשיך לרוץ איתו הלאה, בנתיבו של משה.
צה"ל עדיין לא מודע מספיק לערכה וחשיבותה של מערכת ההדרכה כמערכת מקצועית אוטונומית ובתוך זה לחשיבותם של עזרי האימון התומכים מערכת זו. ועל כן חשיבותו הגדולה של אירוע זה הנעשה לזכרו של משה שיבר ז"ל והמנסה להעלות את הנושא על מפת ההתענינות הצה"לית.
אני מודה אישית לכל אלה שעסקו במלאכה, בהכנת האירוע ואלה שהשתתפו בו ומקווה שהוא ימשיך להתבסס כאירוע מה"די מרכזי בנושא עזרי האימון.