סמל מאיר זכריה נולד ב-26 בפברואר 1953 להוריו שעלו מתימן לארץ ישראל בשנת 1949. כשנרשם בבית הספר העממי הדתי עוזיאל ברמת השרון בגיל שש כבר ידע קרוא וכתוב והתבלט מיד בלימודיו. גילה חריצות בלתי רגילה בכל לימודיו, כולל "הישיבה הקטנה" ולימוד אנגלית. עסק בהקפדה גם בהתעמלות ובספורט. המשיך את לימודיו העל יסודיים בישיבה התיכונית "מרום ציון" בירושלים במגמה ריאלית.
לפני סיום לימודיו התיכוניים לחצו עליו מוריו לדחות את שירותו הצבאי ולהמשיך בלימודיו במסגרת אקדמאית. הוא סרב באומרו:
אני רוצה ללכת לצבא על מנת להתחשל ולתת כל מה שאני מסוגל לתת...
באוגוסט 1971 התגייס לצה"ל. הוריו שהכירו את אופיו הפצירו בו שבל יבחר בדרך הקשה, אולם הוא דחה גם את הבקשות הללו. מיד בבואו לבסיס קליטה ומיון חיפש את אוהל הצנחנים והתנדב אליהם.
כשבאו אליו בטענות על כך בבית, השיב:
אם אני לא אתנדב וגם השני לא יעשה זאת, מי ילך?
שירותו בצנחנים הסב לו אושר. הוא נהנה הנאה מלאה מן המסלול הקשה ומן האימונים המפרכים. עבר טירונות, קורס צניחה, קורס מכ"ים ו"משק" בקלות יתירה בשל כושרו הגופני הגבוה וכח רצונו הכביר. פעמיים נפצע בצניחות, אך לא וויתר על לימוד כל מה שרק אפשר היה ללמוד. ברגל נקועה סיים את קורס מכ"ים. סיים את כל האימונים והמסעות בהצטיינות. מפקדיו המליצו עליו שיעבור קורס קצינים, אולם סירב, מכיון שרצה לחזור ללימודיו. לא רצה להתחייב בתום שלוש שנות שירות. הוא הומלץ לתפקיד מדריך בתו"מתים (חיל השריון). גם כאן הצטיין ונתבקש לעבור קורס קצינים. הוא עמד שוב על שלו, מכיון שנמשך ללימודיו. היו לו תכניות רבות והעיקרית שבהן - לימוד הנדסת חשמל בטכניון.
מלחמת יום הכיפורים שמה קץ פתאומי ואכזרי לכל תוכניותיו ואף לחייו. נפל ב-7 באוקטובר 1973 (י"א בתשרי) בתל פארס, ברמת הגולן. חמשה עשר חיילים מיחידת תותחנים מובחרת נפלו יחדיו בקרבות הבלימה בהתקלות עם כח סורי גדול בציר תל פארס - ג'לוחאדר קו הנפט. ההורים השכולים הציבו לבניהם אנדרטה במקום.
מפקד היחידה, אלוף משנה עמוס בר-עם כתב למשפחה:
רב"ט מאיר זכריה נפל בקרב ארטילרי ברמת הגולן בהדיפת האויב הסורי.
רב"ט מאיר זכריה נפל בקרב על קיומה של מדינת ישראל שהועמדה לפני השמדה.
רב"ט מאיר זכריה וחבריו הגנו על גבולות המדינה. בחרוף ובאומץ, מעטים מול רבים ויכלו להם.
רב"ט מאיר זכריה היה חייל מסור ונאמן. בשיגרה ובקרב אהוד ואהוב על חבריו ומפקדיו כאחד.
ביגון ובגאון נזכור אותו לעד.
מאיר הועלה לדרגת סמל לאחר מותו.
אחד מחבריו לנשק, משה דולברג כתב:
לשמע השם מאיר עובר רעד בכל גופי, צמרמורת בלתי מוגדרת. השם זכריה מסמל עבורי את כל הטוב שבאדם, את האדם המסור, האוהב, השואף והעושה מלאכתו נאמנה.
היה לי הכבוד הגדול והעונג הרב לשרת את השנה השניה לשירותו בצבא לצידו של מאיר. שנינו הדרכנו יחדיו את רוב הקורסים שהיו באותה תקופה. היתה דרושה עבודה רבה, מאומצת, עבודה שהיתה ממילא קשה מנשוא בגלל האנשים הבעיתיים שבאו לקורס. לא אשכח את מאיר העובד ללא ליאות, תמיד היווה דוגמא בעבודתו המסורה, הנאמנה.
חרות בזכרוני עמוק-עמוק אותו בוקר יום ה-5 באוקטובר, ערב יום כיפור. חיכינו כולנו לצאת הביתה לחופשת יום כיפור. מאיר היה בין אלה שעמדו לצאת באותו בוקר לשבוע חופש והנה בשעה אחת עשרה קיבלנו את הידיעה, כי "עולים למעלה" - לרמה. תוך זמן מועט ביותר התארגנו ליציאה...
באותו לילה, למרות עייפותי הרבה לאחר לילות רבים וארוכים ללא שינה, לא יכולתי להרדם ולנגד עיני ראיתי את דמותו של מאיר ללא הפסקה.
היום, לעתים קרובות מזכיר אני בפני המדריכים החדשים את הימים בהם שירתי לצדו של מאיר ומספר אני להם על עבודתו המסורה למען יעבדו כמוהו.
בעבודתו ישמש לנו דוגמא ומופת, דוגמא לעבודה ללא ליאות, דוגמא לטוב שבאדם. תמיד חקוק יהיה שמו בלבנו, הסמל למסירות לנאמנות, לאהבה, לשקידה ולעבודה ללא גבול.
בין דברי חז"ל שליקט ורשם לו:
גדול העושה מאהבה יותר מן העושה מיראה...