סמל ראשון משה פריד נולד ב-5 במאי 1954 בארץ, הובא לרמת השרון כתינוק בן ארבעה שבועות. סיים בית ספר יסודי במקום ולמד במשך שלוש שנים גם בבית ספר מקצועי במקום. לאחר מכן עבד במשך שנה בקירוב בתעשיה הצבאית עד גיוסו לצה"ל.
נפל ב-14 באפריל הוא ג' אייר תשל"ה ויום הולדתו אף הוא היה ג' אייר תשי"ד.
צעיר שקט ורציני שעוד לפני גיוסו לצה"ל הצטיין בעבודה מעשית בעבודתו בתעשיה הצבאית אכן אין זה פלא שעם גיוסו בחר בחיל השריון ומאז במשך כל חייו הקצרים עד יומו האחרון היה מסור בלב ונפש לטאנקים שהוו את הנושא המרכזי בחייו.
מסירות ונאמנות לתפקיד היה צד אחד של אופיו הצד השני - התנדבות, נשיאה בנטל, דרש מעצמו כל מה שדרש מפקודיו. גם ביום הנורא בו קיפח את חייו הצעירים לא היה צריך להיות בתפקיד אך לא היה מסוגל לשבת סתם ולראות איך עובדים חבריו. בשעה מאוחרת בלילה עלה על אחד הטאנקים כדי לתקן תקלה ותוך כדי עבודה זו קיפח את חייו.
יש בזה משום סמל לאיש ולאופיו. בימים ההם עמד לסיים את שירותו, האסון קרה שבועיים לפני שחרורו מן הסדיר וכבר אז איתן היה בדעתו להתגייס לצבא הקבע ועשה את כל ההכנות לכך.
סגן אלוף איתן קאולי, מפקד היחידה בו שרת משה כתב לבני משפחתו:
שוחחנו וסיפרנו רבות אודות משה על פועלו ותרומתו ליחידה, אבל הייתי רוצה להוסיף מספר משפטים על הכתוב.
משה היה סמל טכני באחת הפלוגות ביחידה. בתפקיד זה ראה משה בטנקים את בני טיפוחיו ובטיפול בהם הוא לא הבחין בין יום חול, חג או שבת. בדאגה לאנשיו, אנשי החוליה הטכנית היה משה גם כן מרחיק לכת ודואג לבעיותיהם ולו הקטנות ביותר והיה משתדל להדריך ולהקל על כל אחד מהם.
משה היה לדוגמא ולסמל של אדם התורם את כל כוחו ומרצו לצבא ולוואי רבים היו כמותו.
משה היה חייל וותיק ביחידה ועבר אתנו רבות - עבודת אימונים קשה ומפרכת בסיני, מלחמת יום הכיפורים, מלחמת התשה ותקופת כוננויות והכנות לקראת המלחמה הבאה.
משה קיפח את חייו תוך כדי הכנות ועבודה לקראת הכנת היחידה למלחמה בעתיד. עד הרגע האחרון לא נפרד מעבודת הטאנקים המאומצת, שלה הקדיש את חייו במשך שלוש השנים האחרונות.
משפחת פריד היקרה, הנכם משפחה למודת סבל ויגון. מלים ותנחומים לא ימלאו את החסר באובדן היקר לכם מכל, אך זכרו כי משה היה ויהיה מקור וסמל לגאוה של חייל ישראלי לוחם שהקדיש ומסר את חייו להגנת מדינת ישראל.
זכרו ישמש נר לרגלינו בחינוך חיילינו לעתיד.