נולד ב-31 במרס 1950 (י"ג בניסן תש"י), בן בכור להוריו צפורה וישראל ורשבסקי בתל אביב. הוריו, ניצולי השואה, עלו ארצה עם המעפילים ערב תום מלחמת העולם השניה. למד בבית הספר היסודי ברמת השרון, תלמיד ער ופעיל.
היה ממיסדי קן השומר הצעיר במקום. בגיל 15 החליט לנטוש את בית הספר התיכון ואת המולת העיר והמשיך בלימודיו בקיבוץ רמות מנשה. עם תום שרותו הצבאי נשא לאשה את יעל מדליה ושם גם נולדה בתו לי, חצי שנה אחרי נפילתו ברמת הגולן.
סגולותיו התרומיות שנתגלו בו עוד בימי ילדותו עוררו התפעלות אצל כל מכריו וידידיו. שקט אך לא ביישן, צנוע אך לא סגור ומסוגר בתוך עצמו. לעולם לא ידע שעמום מהו, מכיון שהעסיק את עצמו, תכונות אופי שקטות ועניניות אלו ליוו אותו גם בהתבגרותו. אכן, אין זה פלא שהשקדנות, הנכונות לעשות כל מעשה טוב, אך בשקט ובצנעה ובמסירות עשו אותו בתקופה מאוחרת יותר בחיים למדריך תנועתי במוסד חינוכי של הרי אפרים. היה מדריך אהוב על חניכיו, חביב על מחנכיו ואחד מן ה"חברה" בין חבריו.
את אהבתו לקיבוץ, לחיי קיבוץ ספג - כותב יהושע רון מקיבוץ שובל - בביקוריו כילד ביחד עם הוריו בקיבוץ שובל. הוא התעניין בכל דבר, בכל בעל חי. נטיה מיוחדת זו לחיי קיבוץ גברה בעל ביקור, והיא אשר הביאה בסופו של שרותו למסגרת חברתית חדשה והשתלב בצורה נפלאה הן במסגרת הלימודים והן במסגרת החברתית של חברת הנעורים האופינית לחינוך הקיבוצי.
תכונות אופיו החיוביות כל כך, השקטות כל כך, אותה נכונות לתת מבלי לרצות לקבל, הן אשר חיבבו אותו על חבריו.
חמש שנים חי במסגרת החדשה בצוותא והן הטביעו בו את חותמן. הוא הגיע בתור נער צמא ופיקח הרוצה להכיר את הכל, לדעת את הכל.
כשגויס לצבא עבר כנחלאי קורס של חובשים קרביים. שרת במשך חודשים רבים במוצבי תעלת סואץ בעת מלחמת ההתשה. בתוקף צרכים בטחוניים הוסב לשריון. כך נעשה נהג טאנק מעולה, אם כי מקצוע זה לא היה לרוחו.
הוא אהב את הטבע מעל לכל ועם תום שרותו הצבאי החליט להרחיב את ידיעת אהבת הארץ ונופיה שהיתה טבועה עמוק בדמו ויצא להתבשם ממראות ארצות אירופה. במרס 1973 הצטרף לקבוצתו ונשא את יעל, אליה קשור היה בעבותות אהבה מזה שנים מספר, לאשה. הזוג הצעיר החל לבנות את ביתו המשפחתי בקיבוץ דליה. צעדיהם הראשונים בדליה היו זריזים והוכתרו בהצלחה מלאה.
איש חברה, ברוך כשרון כתיבה וביטוי, נמנה על אלה האוהבים לפעול למען הציבור ולמען החוויה המשותפת. כל תפקיד שהוטל עליו בקיבוץ, הכנת חג, אירגון פעילות ספורט, מילא בנאמנות.
היה בין הראשונים שיצאו לחסום בגופם את התקדמות האויב ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים ונתן את חייו בעד אדמת המולדת אותה אהב כל כך.
מפקדו הישיר סגן אלוף חיים דנון כתב להורים:
בנכם סמל ראשון בועז ז"ל שרת ביחידתנו כאיש צוות טאנק ומילא את המוטל עליו במסירות ובנאמנות, יכולתו המקצועית ודביקותו במטרה תוך כדי לחימה שימשו מופת לחבריו.
לכם אבד בן ולנו רע ולוחם ללא חת.