הים, סר וזועף
כמבקש לו טרף
אוניות וספינות רבות בלע,
אך עדיין לא שבע.
אלמנות שכולות ובנים יתומים,
השאיר אחריו ועימם אך צער לעולמים.
הוי ים אכזר
השב לנו את הדקר.
לא נשקוט ולא נאלם דום,
עד אשר את דמם נקום.
כן, עוד נקח ממך נקם,
ים השואף אך לדם.
אמנם מימך הכחולים ירגעו,
אך ליבנו יקונן ויזעק,
גליך ישבו וישובבו,
אך את זכר הנספים לא נמחק.
ים אכזר,
השב לנו את הדקר.
אילנה ברעם, בת 13