נולד בקבוץ געש בי"ט אב תש"כ (12.8.60). שנה אחרי כן עברה המשפחה לקיבוץ רמות מנשה. בהגיעו לגיל ארבע יצאה המשפחה בשליחות "השומר הצעיר" לברזיל, ארץ מוצאם של ההורים. אחרי מלחמת ששת הימים נטשה המשפחה את הקיבוץ ועברה לרמת השרון. הוא למד בביה"ס היסודי על שם ביאליק ובתיכון המקיף ע"ש רוטנברג. היה מדריך מצטיין במכבי הצעיר ובשמינית התנדב לשל"ף (שמיניות לעיירות פיתוח), וסיים את התיכון בביה"ס התיכון ע"ש רוגוזין במגדל העמק. עם גיוסו לצה"ל התנדב לקורס חובלים ולאחר מכן עבר לשריון.
בחיל זה סיים קורס קצינים. היה מדריך מחלקה בבסיס ניצנים. לאחר מספר חודשים ביקש העברה ליחידה קרבית בצפון. כך הגיע לגדוד סופה של חטיבת ברק. היה מפקד מחלקה בפלוגת אלון. נפל במלחמת לבנון, בקרב על מבואות ביירות.
בן 22 במותו.
אולי ניטיב לעשות אם נפתח את הרשימה על יניר בדברי מפקד הגדוד בו שרת, סא"ל חיים, שהגדירו כמשתייך אל שכבת העלית, באמרו:
"... בכל התיכנונים המבצעיים היה יניר מיועד להוביל את הפלוגה בשדה הקרב. ואמנם, במשך המבצע הוביל הטנק שלו את הפלוגה עד למבואותיה הדרומיים של ביירות, המקום בו נפל.
כמפקד, ידע לשלב דרישות גבוהות עם אהבה וטיפול בחיילים, ועל כך זכה בהערכה ובהערצה של פיקודיו. יניר, באהבת הארץ שלו, במחשבה הבריאה והעצמאות, ביכולת להתווכח ולקבל דעות של אחרים, מהווה דוגמא לשכבת עילית של הנוער הצומח בקרבנו..."
נמשיך בחוות דעת של מפקד הפלוגה, בה שרת, סרן אבי מרגי: "היתה לו גישה אבהית לחייליו, אני זוכר את הלילות, שבהם ישב עם תותחן הטנק שלו ולימדו בסבלנות את תורת התותחנות... על אף המעמסה שהוטלה עליו כקצין, תמיד עבד בטנק כאחד מאנשי הצוות ואתם.
צר לי שמעולם לא זכה לדעת, כי בחוות הדעת האחרונה שהגשתי על קציני הפלוגה, קיבל יניר את הציון הגבוה ביותר - מעולה".
נשלים את התמונה עם דברי שני חבריו. דוד גבריאלי, כתב בזו הלשון:
"יניר היה בעל אישיות מגובשת, דמות אצילית, קרוב לחייליו. מכל המפקדים בפלוגה הוא היה האהוב ביותר. הוא דאג תמיד לחייליו, לכל מחסורם, עד הפרט הקטן ביותר, והיווה דוגמא לאחרים בעדינותו. המילים "בבקשה" ו"תודה" היו שגורות תמיד על לשונו. מעולם לא חרג מעבר ליחסי חייל-מפקד, אהבנו אותו אהבת רע".
חבר אחר לנשק בשם יוסי קלפהולץ, כתב: "מה שאפיין את מחלקה שלוש, שאליה הצטרפתי לאימון בקצרין, היה השקט והשלווה, שאפפו את הכל, חיי חיילים כמפקדים. במהרה התוודעתי למי שגרם לכך - יניר, המפקד. הוא הטביע את חותמו במחלקה. כאן, הפקודות לא נשמעו כפקודות. לא פעם שמעתי מן החבר'ה 'אם יניר אמר - נעשה זאת על הצד הטוב ביותר'. אהבנו אותו, כי תמיד השתדל לעזור לכל אחד, בכל תחום, דבר נדיר".
יניר נולד בקיבוץ געש, בחוף השרון. לאחר מלחמת ששת הימים נטשה המשפחה את הקיבוץ, עברה לרמת השרון, בה סיים יניר את בית הספר היסודי והמשיך בלימודיו בתיכון המקומי והצטרף לתנועת הנוער "מכבי הצעיר". כעבור זמן קצר היה למדריך מצטיין. השקט הנפשי שאיפיינו איפשר לו להתמסר לתחביביו הרבים: ציור, שחיה, צלילה, גלישה וטיול בכל רחבי הארץ. יחד עם זה לא רק שלא הזניח את לימודיו, אלא אף הצטיין בהם. בסיימו את כתה ח' פטרוהו מוריו מבחינות בהיסטוריה. "אין ספק" פסקו "הוא יודע את כל החומר". בשל בקיאותו בתנ"ך זכה לכינוי בפי חבריו: "הרבי".
יניר נרתע מסוג הבילוי שהיה חביב על רבים מבני כתתו בתיכון. הוא הדיר רגליו מדיסקוטקים, נמנע מהשתתפות במסיבות והעדיף עליהן ספרי שירה וטבע, תקליט מובחר של מוסיקה קלאסית ושיח רעים. את מרצו השופע הפנה לעיסוקי הספורט. במשך שנים גיבש סביבו חבורה קטנה של בנים ובנות - "מרובעים" כהגדרת אמו - שהעדיפו את הפשטות על החברה הסאלונית.
לקראת שנת לימודיו האחרונה בתיכון, הצטרף יניר לפרויקט "של"ף" (שמיניות לערי פיתוח) של משרד החינוך. משתתפי התכנית, שמיניסטים, נשלחו לשנת מגורים ולימודים לעיירות הפיתוח להצטרף לנוער מקומי. הוריו לא ראו בעין יפה את התכנית, אולם מסירות יניר גברה על התנגדותם.
יניר השתלב באחד מגרעיני השל"ף הראשונים ונשלח למגדל העמק. בהיותו תלמיד מצטיין במגמה ריאלית-ביולוגית, תבע לקבל תעודת בגרות בתיכון שבעיירה. בפי צעירי המקום עליהם נתחבב במיוחד, זכה לכינוי: "ילד אדמה" וזאת בהיותו טבעי, כן, מסתפק במועט וחובב טבע.
בבוא תורו לשרת בצבא רצה להיות טייס או איש יחידת עילית בחיל הים, אולם נפסל בשל ליקוי בריאותי קל. הוא נאלץ "להתפשר" על קורס חובלים בחיל הים. כעבור תקופה קצרה - החליט לעזוב. משנדחה גם על ידי יחידות עילית אחרות, הגיע ביוזמתו, אל השריון. בקבלו דרגת סג"מ, הפך למפקד מחלקה בבסיס הטירונות של השריון בניצנים. אפיזודה אופיינית לו: בפלוגתו שרת אחיו, ישי, יניר סרב לשוחח עמו במשך שבועיים תמימים, כדי למנוע לעז על יחס מיוחד כלפיו...
כעבור חודשים מעטים דרש יניר בתוקף להעבירו לשירות ביחידה קרבית - ובצפון. בלית ברירה נענו לו מפקדיו. הוריו מדגישים שיניר היה שלם בליבו עם ההחלטה לצאת למלחמה על שלום הגליל. בשבת האחרונה לחייו קיבל דרגת סגן מידי מפקד הגדוד, שהציע לו להתנדב לשירות קבע בתפקיד סגן - מפקד הפלוגה.