יניר נולד להוריו אשר חיו בקבוץ געש וקיבל את שמו המיוחד לאחר התלבטויות רבות, חיפשו שם אשר יסמל את הקשר העמוק לקיבוץ ולעבודת האדמה, חיפשו שם קצר ו"צברי" ולבסוף הוחלט על יניר או בקיצור, ניר-תלם בחריש האדמה.
כאשר היה יניר בן שנה, עברה משפחת גנדלסמן לקבוץ רמות מנשה אשר בהרי מנשה, אך גם שם בילה יניר רק כשלוש שנים. בגיל ארבע עברה המשפחה שוב והפעם לברזיל, לשם נשלח אביו בשליחות תנועת העבודה לעסוק בעבודה ציונית בקרב הקהילה היהודית. אחרי מלחמת ששת הימים, בשנת 67', חזרה משפחת גנדלסמן לארץ ובנתה את ביתה ברמת השרון.
כאשר סיים יניר את בית הספר העממי "אוסישקין", הוא עבר לתיכון היישובי ע"ש רוטברג, אך בכתה י' התנדב והצטרף לפרוייקט של"פ (שביעיות ושמיניות) - פרויקט מיוחד אשר יזם משרד החינוך וכך מצא יניר את עצמו לומד ועושה את בגרויותיו במגדל העמק.
יניר אהב את לימודי התנ"ך ולכן נקרא בשם חיבה על ידי חבריו "הרבי", כינוי אשר דבק בו וזאת למרות הראייה הצינית אשר אפיינה אותו. תמיד אהב לצחוק ולהצחיק ומצא תמיד את הצד הקומי והמצחיק בכל אדם ובכל סיטואציה.
אהבתו לחבריו ונכונותו לעזור לכולם היו בודאי הסיבה לכך שיניר היה משופע בחברים.
בין הפעילויות הרבות אשר בהן לקח חלק, היה יניר חבר בתנועת הנוער "מכבי צעיר", שם עבר קורס מדריכים ובסיכום כל הפעילויות שלו, כגון: ארגון מחלקה לבניית המחנה, קיבל יניר תואר של חניך מצטיין. הוא אהב עבודה אשר דורשת מגע אינטנסיבי עם אנשים, תמיד מלא רצון לשתף פעולה.
יניר אהב אנשים ואנשים אהבו אותו. חניכיו אהבו אותו, העריצוהו ובעיקר היו מלאי כבוד אליו.
ליניר היו תחביבים רבים ומגוונים: בין קריאה - תחום אותו אהב מאוד ואשר סיפק גירויים אינטלקטואלים לאינטלגנציה הגבוהה אשר אפיינה את יניר, לבין שייט ושחיה, בילה יניר שעות רבות במחיצת בעלי חיים אותם למד לאהוב עוד בילדותו, כאשר הסתובב כילד קטנטן במשק החי של קיבוצו. יניר גילה אהבה ומסירות רבה לכלבו שנקרא 'ברנבי' ואשר מוצאו היה אנגלי ויוקרתי. הפודל הענקי היה שייך לאחותו, אך אהבתו האמיתית היתה נתונה ליניר. גם טיולים היו חלק מחייו של יניר אשר יצא לסיני-סנטה קתרינה ונשאר ללון באוהל בדואי. צלילה, גם היא היתה תחום שאהב ובו עסק. נער הרפתקן ובעל יוזמה אשר כולם אהבו ואף העריצו, אולי בעצם חלמו הם להיות כמוהו.
ויניר, כאשר נשאל על משאלות ליבו בכיתה ח', ביקש: שלום, בטחון בדרכים ושיתאפשר לו לצאת למסעות וטיולים בעולם.
שירותו הצבאי:
1978-1979 התגייס יניר לצבא והוא בן שמונה עשרה.
בעיות נשימה וראיה לקויה מנעו ממנו להתקבל לקורס טייס. קורס חובלים היה השלב הבא בשירותו הצבאי אך משם פרש הוא לאחר חצי שנה בגלל בעיות חברתיות.
יניר עבר קורס קצינים בשירותו בשיריון ומשם פנה למסלול הדרכה בבסיס ניצנים, שם שירת כמה חודשים.
התעקשותו של יניר על שירות קרבי הניבה פרי ולבסוף נכנעו מפקדיו והעבירו אותו לפלוגת "אלון" למרות בעיותיו הבריאותיות.
פלוגת "אלון" אליה צורף היתה פלוגת ישיבות הסדר. החיילים היו תלמידי ישיבות שבילו זמנם בלימודים ובאימונים. יניר היה מפקד מחלקה.
בשנת 1982 פרצה מלחמת לבנון ויניר בן העשרים ושתיים היה מפקד מחלקה והחטיבה בה שירת היתה בין הראשונות אשר נכנסו ללבנון ואשר יעדה היה ביירות. ביום חמישי בבוקר שלח יניר מכתב להוריו וכשהגיע המכתב יניר כבר לא היה בין החיים.
ב-10.6.1982 הוא נפל בקרב בכפר ציל, כמה קילומטרים ליד ביירות. ביום חמישי בצהרים הותקפה הפלוגה מכל הצדדים, מחבלים חיכו על הגבעות מסביב, על רכסי ההרים הסתתרה פלוגה לבנונית מצוידת בטילים נגד טנקים, טיל פגע בטנק שבו היה יניר. קשה היה מאוד לזהות את הגופות של חיילי הטנק עכב הפגיעה הקשה אשר הם ספגו.
לאחר נפילתו פנתה משפחתו של יניר אל התיכון במגדל העמק, התיכון בו למד בנם וביקשו להקים בנין הנצחה לזכר בנם. חידון לזכרו של יניר אשר עסק בעיקר בהבנת הנקרא ותנ"ך, מקצועות אשר אותם אהב במיוחד, נערך בבית ספרו והשתתפו בו כתות ח' ט' י'.