דוד (דיוי) מליק נולד בכ"ו טבת תשכ"א (14.1.61), בבת-ים. את שנות ביה"ס היסודי עשה בבי"ס "ציפורי" בעיר ובסיומן פנה ללימודים בתיכון העירוני-דתי "בית וגן", שם למד במגמה הראלית.
בני משפחתו מספרים כי בתחילה תכנן לשרת בצה"ל במסגרת העתודה האקדמית - לאחר לימודי אלקטרוניקה, ולפיכך הופתעו לשמוע, שבועות לפני גיוסו, כי דוד החליט להפוך לתלמיד ישיבת "הסדר" דווקא. "אני רוצה סוף-סוף ללמוד תורה", אמר - ובחר בישיבה הצפונית בקרית-שמונה. מסתבר, כי החליט להרחיב ידיעותיו בתחום התורני: "אם לא אלך ללמוד עכשיו", אמר לאמו, "לעולם לא אסלח על-כך לעצמי". הוא עמד על דעתו, על-אף הפצרות בני המשפחה. דיוי היה חניך בתנועת "בני-עקיבא" והרבה לנצל את חופשותיו הקצרות - גם מן הישיבה - ללווי טיולים של חניכי השכבה הצעירה בסניף המקומי. השילוב שבין רצינות מעמיקה וחוש הומור מקורי - כבש את לב החברים הצעירים. פעם, כשאסרו עליו הוריו לצאת למחנה קיץ תנועתי - געש כולו וטען בתוקף כי "החיים חייבים להמשיך כרגיל, אסור להכנע לתכתיבי המחבלים!" בנעוריו, הרבה לעסוק בתחביב שפיתח והתעמק בו: אלקטרוניקה. הוא הרכיב מכשירים עדינים ומתוחכמים לאחר שרכש ציוד מתאים, ואף שקע בקריאת ספרות מקצועית בנושא.
ספרי קריאה בעברית ובאנגלית (שפה בה שלט היטב) היו תחת ידו תמיד, ביניהם ספרי מדע בדיוני, בוטניקה, זואולוגיה, אסטרונומיה וגרפולוגיה, ועל כולם - ספרי קודש. את אלו האחרונים רכש ממשכורתו הצבאית. גם עת עסק דיוי בהכנות לקראת החזרה ליחידתו, ערב המלחמה, לא שכח לבקש מאמו ואחיו לרכוש עבורו ספר ביריד שבוע הספר העברי, שחל אז.
דוד מליק רחש חיבה לבעלי חיים. נוסף על האקוואריום שטיפח בביתו, אימץ גם אוגרים. את התוכים שלו שיכן בכלוב ענק שבנה במו ידיו. עתים אף שלח ידו ב...בישול ואפייה, לאחר שקרא ספר מרשמים שרכש כשחלתה אמו.
בלימודיו בישיבה, כמו גם בתיכון, הצטיין. לדברי חבריו - תמיד התגודדו סביבו חברים שבקשוהו לחלוק עמם את היידע שרכש. דיוי נודע במהרה כמי שרעבו ללימוד אינו יודע שובעה. הוא רכן על ה"סטנדר" באולם הלימוד מעל ומעבר לשעות המקובלות. כשנחתו ראשוני הקטיושות על העיר קרית-שמונה, בעוד המוני תושבים עושים דרכם למרכז הארץ - מיהר לשוב לישיבה. "חשוב לחבר'ה וגם לתושבי העיר, שנהיה במקום בשעה קשה כזו", הסביר.
דיוי היה צעיר צנוע ורגשן. הוריו מספרים כי בכל עת שזכה בתשבחות פומביות או בתעודות הצטיינות (בביה"ס, בתיכון ואף בסיום הטירונות) חש שלא בנוח: "לא יודע למה זה מגיע לי" רטן בפני אמו. דיוי היה מחמיר גדול בכל הנוגע לדרישותיו מעצמו: כל פעולה מפעולותיו היתה כמו מחושבת בתזמון מדוייק. הוא היה אף אוכל בחיפזון ומקמץ מאוד בשעות שינה.
למרות אורח החיים האינטנסיבי שלו בחברת בני גילו, הקפיד לשמור על קשר הדוק עם בני משפחתו, ולפני החלטות מכריעות ידע לתת לדעתם משקל מכריע. בחופשות, היה שוהה שעות רבות בבית סבו וסבתו. את לימודיו במסגרת ה"הסדר" המשיך בישיבת "הר-עציון" שבאלון-שבות.
בן 21 היה בנופלו.