יוסי לוי נולד ביום הכיפורים, י' תשרי תשכ"ב (20.9.61), בתל-אביב. תאריך לידתו - ביום הקדוש ביותר לעם ישראל - מהווה, לדעת רבים מחבריו, פתיחה סימלית למסכת חייו.
יוסי גדל כילד מופנם ושקט, תלמיד מצטיין בבית הספר "עציון" בעיר מגוריו. שנים חלפו עד שהילד המסוגר "למד" להרים אצבעו בשעת שיעור ולהשתתף בנעשה בכיתה. יוסי נטה בעיקר למקצועות ריאליים. בשנות לימודיו בישיבה התיכונית בכפר-הרא"ה היה תלמיד במגמה הראלית-פיסיקלית ואף קיבל על עצמו מטלה נוספת - לימוד במגמה התורנית, שתלמידיה התעמקו ביתר-שאת בלימודי הקודש. למרות המעמסה הכבדה שנשא על כתפיו הצנומות, עמד בכבוד בכל המקצועות ואף טרח לסייע לחברים שהתקשו בלימודיהם.
בחוג המשפחה לא טרח יוסי לדווח על הצלחותיו בלימודים. את הטופס הרשמי של ציוני תעודת הבגרות מצאה אמו באקראי, בכיס חולצתו, כשבקשה להכינה לכיבוס. "מה יש כאן להראות לכם"? שאל יוסי, "אלו רק ציונים!"
בבית, שלא כעל ספסל הלימודים, החליפו רגישות ורגשנות, לב חם ועיין טובה - את השכל החריף וכושר הניתוח המעולה. לא אחת, היה הבית מתמלא בצלילי האורגן עליו ניגן, או בצלילי המוסיקה הבוקעת ממכשיר ההקלטה.
דומה, שגולת הכותרת בחייו של יוסי לוי - היה דווקא לימוד התורה. במשך שנות חייו הקצרות, רכש - בשכר עמלו בעבודות מזדמנות - עשרות ספרי קודש. לאורך ארבע שנות לימודיו בישיבה התיכונית התמיד בשינונה של "משנה יומית" - משימה קשה לנער ערני, שסדר יומו גדוש באין-ספור מקצועות לימוד. בתום לימודיו, כשנדרש להכריע על המשך דרכו - אם לטובת לימודים ראליים במסגרת העתודה האקדמית או לטובת מסלול ה"הסדר" - טען כי "זה הזמן ללמוד תורה. לימוד מקצוע אפשרי תמיד" - ובחר בישיבת הגולן המרוחקת.
בישיבה - ריכז את כל מרצו בלימוד. הוריו מספרים שאף נשא עמו, דרך קבע, ספרים לשם לימוד בנסיעה ממקום אחד למשנהו. "גם כשהגיע הביתה" נזכרת אמו, "עייף ויגע, לאחר נסיעה ארוכה, התיישב, רכון על ספריו, עד לשעות הלילה הקטנות".
בתקופת השרות הצבאי התגלה יוסי כחייל מצטיין - התותחן הטוב בפלוגה, ובצד-זאת - אדם ירא שמיים, דוגמא לחבריו. מפקדיו גילוהו לא-אחת, בשעות-לא-שעות, רכון על ספריו בבית-הכנסת הגדודי, לאחר יום גדוש פעילות.
בחופשות, לצד שולחן השבת, היה הצעיר "השקט והמופנם" מסלסל בקולו בזמירות ומשמיע דברי תורה. בשלב מסויים אף אסף פרוטה לפרוטה ורכש לעצמו, מכספו שלו, זוג תפילין מהודרות ביותר. משהתגייס, והוריו הפצירו בו לקחת עמו לצה"ל זוג אחר, פשוט יותר, הסביר: "לא רכשתי תפילין כדי שיפארו את הארון בחדר".
את השבת האחרונה לחייו, לפחות בחלקה - עשה יוסי בביתו. עם צאתו לתפילה החל הטלפון לצלצל. כשחזר וקיבל את ההודעה המצופה, מהיר לקרוע מעטפה שהוכנה מבעוד יום, שהכילה רשימת טלפונים. הוא טלפן לראשון ברשימה והזעיקו. יוסי לוי יצא לחזית, בעיצומה של השבת, כשהוא נושא עמו תרמיל הכולל תפילין בלבד. "אני לא מטלטל בשבת", אמר לאמו, "שלחי הכל בדואר!"
שרידי התפילין, שהפכו לגווילי אש ונמצאו בטנק שבו נפל, הוחזרו להוריו יחד עם קופסת תחמושת קטנה וחרוכה, שהיתה מלאה בספרי קודש - ספרים אותם נשא לצידו גם בטנק, בשעת פעילות מבצעית.
בן 21 היה בנופלו.