יניר גנדלסמן נולד בי"ט אב תש"כ (12.8.60), בקיבוץ געש שבחוף השרון. שנה אחר-כך עברה המשפחה לקיבוץ רמות-מנשה שבהרי אפרים, ועם הגיעו לגיל ארבע - יצאה בשליחות "השומר הצעיר" לברזיל, ארץ מוצאם של ההורים. יניר השובב הסתגל לסביבתו החדשה במהירות, אך סרב בעקשנות, ובעקרון, לדבר בשפת המקום - פורטוגזית.
לאחר מלחמת ששת-הימים, נטשה המשפחה את הקיבוץ ועברה להתגורר ברמת-השרון, שם סיים יניר את ביה"ס היסודי והמשיך בלימודיו בתיכון המקומי. הוא הצטרף לתנועת הנוער "מכבי הצעיר", והפך למדריך מצטיין. השקט הנפשי שאפיין את הנער איפשר לו להתמסר לתחביביו: הוא צייר, שחה, השתלם בצלילה, טייל בכל רחבי הארץ ועסק בגלישה.
את חגיגת בר-המצוה שלו דרש יניר לחגוג בחיק המשפחה בלבד: "אין צורך להכנס לחובות ולשכור אולם גדול", אמר. בכיתה ח' פטרוהו מוריו מבחינות בהיסטוריה: "אין ספק", אמרו, "הוא יודע את כל החומר". עקב בקיאותו בתנ"ך כינוהו חבריו "רבי".
יניר נרתע מסוג הבילוי שהיה חביב על רבים מבני כיתתו בתיכון. הוא הדיר רגליו מדיסקוטקים, נמנע מהשתתפות במסיבות והעדיף ספרי שירה וטבע, תקליט מובחר של מוסיקה קלאסית ושיח רעים. את מרצו הפנה לעיסוקיו הספורטיביים. חלפו שנים עד שגיבש סביבו חבורה קטנה של בנים ובנות - "מרובעים", להגדרת אמו - שבכרו את הפשטות על החברה הסלונית.
לקראת שנת לימודיו האחרונה בתיכון, הצטרף יניר לפרוייקט של"ף (שמיניות לערי פיתוח), של משרד החינוך, שמשתתפיו, שמיניסטים, נשלחים לשנת מגורים ולימודים בעיירות הפיתוח, לצד הנוער המקומי. הוריו שלא שמעו נחת מן ההחלטה, נעתרו לבסוף.
יניר השתלב באחד מגרעיני השל"ף הראשונים, ונשלח לעיירה מגדל העמק. כתלמיד מצטיין במגמה הריאלית-ביולוגית, תבע לקבל תעודת בגרות דווקא מן התיכון שבעיירה. מפי צעירי המקום זכה לכינוי "ילד אדמה":
טבעי, כן, מסתפק במועט וחובב מסעות וטבע.
יניר התברך בחוש הומור דק וייחודי, שסייע לו להתחבב על הכל. עם-זאת, בעת הצורך - ידע למזג הבלגה עם נחרצות ותקיפות.
בטרם הפך לשריונאי - נפסל מלשרת כטייס או כאיש יחידת עילית בחיל-הים, עקב ליקוי בריאותי קל. הוא נאלץ "להתפשר" על קורס חובלים בחיל הים. אחר תקופה קצרה - החליט לעזוב. משנדחה גם על-ידי יחידות עלית אחרות - הגיע ביוזמתו לשריון. עם קבלת דרגת הסג"מ, הפך למפקד מחלקה בבסיס הטירונות של השריון בניצנים, שם נמנע במשך שבועיים תמימים מלשוחח עם שי אחיו, חייל בפלוגתו, במטרה למנוע למגע לעז על יחס מיוחד...
אחר חודשים מעטים דרש בתוקף להעבירו לשרות ביחידה קרבית - ובצפון. מפקדיו נענו לו בלית ברירה. הוריו מדגישים כי היה שלם בליבו עם ההחלטה לצאת למלחמה על שלום הגליל.
על-פי עדות חבריו ופיקודיו - יושרו של יניר ותום ליבו ליווהו עד יומו האחרון, בנופלו עם פיקודיו-חבריו-אוהביו, בני ישיבות ה"הסדר". בשבת האחרונה לחייו קיבל דרגת סגן מידי מפקד הגדוד, שהציע לו להתנדב לשרות קבע בתפקיד סגן-מפקד פלוגה.
בן 22 היה בנופלו.