אבישי גזי נולד בי"ג שבט (30.1.61), ברחובות. בילדותו למד בביה"ס "סיני" שבעיר ובחטיבת הביניים של התיכון הדתי העירוני. את לימודיו התיכוניים סיים בישיבה התיכונית "אור עציון" שבמרכז-שפירא. אבישי כילד, ניחן, לדברי בני המשפחה, בעצמאות ובבגרות, שלא אפיינו את בני גילו. את בחינות הקבלה לקראת לימודיו בישיבה התיכונית - ושנים אח"כ, בישיבת ה"הסדר" בקרית-שמונה - עבר בלי ידיעת הוריו. רק כשהיתה בידו התשובה החיובית - בישר עליה להוריו, עם החלטתו. בחופשותיו הקצרות מצא לעצמו עבודה כמלצר, כפקיד דואר ואף כמחלק פרחים, כדי שלא להזדקק לכספי ההורים. בשקדנות רבה טיפח גינה קטנה בחצר ביתו.
אבישי היה חניך בתנועת "בני-עקיבא" והפעילות במסגרתה אפשרה לו לממש את אהבתו לטיולים בכל רחבי הארץ. הוא נודע בסניף המקומי כמי שעומד בראש מארגני הטיולים והמסעות. גם לאחר שסיים את חברותו הפורמלית בבנ"ע - השתתף במפעליה הארציים. בהזדמנויות אלו נשא עמו, דרך קבע, את מצלמתו והנציח רבים מנופי הארץ.
לעת הצורך, ידע אבישי להתפנות מכל תחביביו ולהתמסר לבני המשפחה. לעתים אף תפקד כראש המשפחה. אצל סבו וסבתו הקפיד לבקר בקביעות ומיד עם שובו מטיול, מן הצבא או מן הישיבה - כבדם בביקור בביתם. לא אחת, היה מעביר שעות על גבי שעות במשחק עם ילדי המשפחה.
בישיבת קרית-שמונה, הרשים את בני מחזורו ברוחב-ליבו וביושרו. אבישי, כך העידו, מעולם לא הפגין סימני בעלות על רכושו. הוא נהג לחלוק את הכל עם הכל. "לא היה אחד", מספרים בישיבה, "שלא הכיר את ה'קפה והסיגריה' שבהם כובדו כל הנכנסים לחדרו". במוצאי-שבתות היה פורש למטבח ומבשל לחבריו "מרק תימני אמיתי"... גם בתקופת השרות המבצעי בצה"ל, דאג אבישי להתקין מערכת חימום קפה מיוחדת בטנק, ששמשה את כל חברי הפלוגה.
אבישי היה חלוץ השוקדים על טיפוח גינת הישיבה בקרית שמונה. הוא שתל בה דשא וצמחים שונים. ושימש בכך דוגמא לאחרים, שהלכו בעקבותיו. למרות שטען תמיד כי החברים האמיתיים הם אלו העושים לצידו בישיבה ובצבא - הקפיד אבישי שלא לנתק את קשריו עם החברים בשכונת מגוריו. היחסים עמם, מספרים הוריו, לא הושפעו מן הרקע השונה שלו. הוא הכיר וחיבב את כולם.
בתום לימודיו בישיבה, התכוון אבישי להשתלם ולהרחיב ידיעותיו בגיאוגרפיה וידיעת הארץ.
בשבת, ערב מלחמת "שלום-הגליל", היה אמור לפגוש את אביו לאחר צעידה רגלית ארוכה. האב, ששהה באותה שבת אצל גיסו, לרגל מסיבת כלולותיו - המתין לשוא. רק במוצאי-שבת נודע לו כי אבישי נקרא לחזור ליחידתו עוד בצהרי היום. עם קבלת ההודעה, מיהר אבישי לבית חברו, בן עירו, אוריאל שרעבי, ויחדיו יצאו השניים לכיוון רמת הגולן. "הם נפגשו בישיבה", ספרו בני המשפחה "סיימו יחדיו את הטירונות וכך גם יצאו למלחמה. הם גם נהרגו בטנק אחד".
בן 21 היה בנופלו.