אליהו בן-עמי הי"ד נולד בה' תשרי תשכ"ב (15.9.61), באשדוד. הוריו עלו לארץ באותה שנה מטנג'יר. בילדותו למד בבתי הספר "חורב" ו"אבן עזרא" ואת שנות בחרותו עשה בישיבה התיכונית במבשרת ירושלים.
בגיל 9 התייתם מאביו, שנפטר לאחר מחלה ממושכת. אמו נפטרה 12 שנים אחר-כך, חודשים ספורים בעת נפל.
קרוביו זוכרים אותו כצעיר מופנם, בעל רגישות מפותחת וכשרונות אומנותיים. בין השאר - עסק רבות בתחביב מקורי: כתיבת פרשיות "קריאת שמע" למזוזות ולתפילין - על קלף, מלאכה שמצא בה שילוב נדיר של אסתטיקה עם אמונה עמוקה. עתים היה גם כותב שירים. אלי היה גם בעל חוש דרמתי מפותח ולא אחת סחף את חבריו לפרצי צחוק, בחיקויים מוצלחים. בתחום אחר - זמרת שירי הקודש - גילה משהו ממה שעצר בליבו כצעיר רגיש ושומר מצוות. בשבת שחלה בימי ה"שבעה" על מות אמו - הפציר בבני משפחתו שלא להמנע משירת זמירות השבת. כדי להקנות לדברים משנה תוקף - פצח הוא עצמו בזמר, מפנים רגשות אחרים, לכבודה של שבת.
על-אף שהיה מוכר כמי שאין הפרוטה מצויה בכיסו - הוציא אלי בן-עמי ממיטב חסכונותיו לשם קניית ספרי קודש, שסייעוהו בלימודיו בישיבה. בחופשות - עבד בשכר אצל גיסו, כדי להשלים את ה"גרעונות" שצבר. לקראת גיוסו לצה"ל, התלבט בין לימוד בישיבת ה"הסדר" לבין שרות ביחידה קרבית מובחרת. משהחליט לטובת הישיבה - עמל במרץ כדי לנצל את זמנו שם בצורה מקסימלית. חבריו מספרים כי תמיד התהלך בתחושת חוסר שביעות רצון עצמית ובחיפוש אין-סופי של הטעון-שיפור.
לאחר מות אמו - זכאי היה לעבור לשרת בצה"ל כחייל שאיננו קרבי במתכונת קל"ב (קרוב לבית). אלי סירב לנצל זכות זו, ובתוקף, על-אף שהיה מודע לכל הסיכונים שהיו כרוכים בכך.
גיסו מספר, שלאורך כל חודשי האבל שחלפו מאז מות אמו, סירב אלי לחדש, ולו גם בפריט אחד, את מלאי הבגדים שלו, רק בערב-שבת האחרון לחייו, ערב המלחמה, התרצה ורכש לעצמו מערכת בגדים חדשה.
בן 12 היה בנופלו.