יגאל, בן רחל ויעקב, מניצולי השואה, נולד ביום כ"ט בתמוז תשי"ג (12.7.1953) בחדרה ולמד בבית-הספר היסודי הממלכתי בנוה-מגן, בבית-הספר המקצועי 'עמל' בהרצליה ובבית-הספר המקצועי על-שם רוטנברג ברמת-השרון. בנערותו הצטיין יגאל בכושר מנהיגות בכיתתו והיה מוכן תמיד לסייע לכל חבר. הוא היה תלמיד טוב וממושמע, אהב מוסיקה וציור והרבה לטייל ברחבי הארץ. הוא היה נער יפה-תואר, תמיר וחסון, בעל פנים חייכניות. מטבעו היה חברותי ואהב לבלות. תכונתו הבולטת ביותר הייתה נכונותו להתנדב לכל משימה ולכל תפקיד. יגאל היה קשור מאוד למשפחתו, להוריו ולשני אחיו. בחופשות נהג לשהות בחברת הוריו. להאזין למוסיקה בביתו ולבלות עם חבריו ועם ידידיו הרבים. לקראת סיום הלימודים בבית-הספר התיכון, הצטרף עם חבריו בהתנדבות לגרעין נח"ל והם בחרו לשרת באזור ספר, בקיבוץ מנרה. יגאל גויס לצה"ל בסוף אוקטובר 1971 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות עבר קורס מכונאי-טנקים ושירת בסיני.
יגאל אהב את הטנקים, "את הפלדה" - כדבריו, והצטיין כמכונאי טנקים מעולה. איש לא היטיב להכיר את הכלי כמותו - העידו עליו חבריו ליחידה. בתקופה הארוכה ששירת בסיני נהג לכתוב למשפחתו כי אוהב הוא את הנוף הפראי ואת החולות הלוהטים של המדבר. כאות הערכה על תפקידים שמילא בשירותו הצבאי, הוענק לו "אות השירות המבצעי". במלחמת יום הכיפורים התנדב יגאל לשמש כנהג טנק בגדוד טנקים. הוא השתתף בקרב הבלימה הגדול נגד המצרים, שחצו את התעלה. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) נפגע ונהרג מפגיעת טיל בטנק שלו בקרב שהתחולל בגזרה הדרומית של תעלת סואץ. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. דברים על דמותו של יגאל כלולים בחוברת "בנינו - לזכר נופלי רמת השרון", שיצאה לאור אחרי מלחמת יום-הכיפורים.