אתמול זעקה הארץ מצער ומכאב, על שאיבדה את אחד מבניה האהובים שאי-פעם ידעה. אדם שלחם, פעל ובסופו של דבר גם נתן את חייו למענה.
רובנו עדיין לא מסוגלים לעכל את הדבר הנורא שאירע, וזאת משום שבפני כולנו הצטיירת תמיד כגיבור. ומכאן אני תוהה ושואלת: איך נפלו גיבורים? כזה היית וכזה תישאר, ולכן עלינו המשפחה להיות חזקים ולתמוך אחד בשני, בכדי לשרוד בזמנים קשים אלו. זה אחד הדברים שלימדת אותנו, וזה מה שהיית רוצה שנעשה.
עלינו להמשיך את מאבקך על שלמותה וביטחונה של מדינת-ישראל. לכן אני רוצה לנצל הזדמנות זאת ולפנות בשמינו ובשם סבא לממשלה, לחברי הכנסת ולעם ישראל. הטרור כיום נמצא בכל מקום, גם בארץ וגם מחוצה לה. בכדי לנצח אותו ולמנוע רציחות ופיגועים בעתיד עלינו כעם לשים בצד את כל המחלוקות הרבות שיש בינינו ולהתאחד. זאת הדרך היחידה שתעזור לנו להתגבר ולנצח. אנחנו חייבים את זה לעצמנו, אנחנו חייבים את זה לעתיד ילדינו ואנחנו חייבים את זה לסבא ולשאר קורבנות השלום - סליחה, הטרור.
כולי תקווה שלא נדע עוד צער ושאף אחד לא יצטרך לעבור את הכאב והסבל שאני עוברת כעת. אתמול איבדתי מנהיג שהערצתי, אדם שהערכתי, אך יותר מכל - אתמול איבדתי את סבא שלי. מרגע היוודע האסון פוקדים אותו זיכרונות של 20 שנה בהם נטלת חלק. אם זה בכיתה אל"ף, שעטפת לי את הספרים ועיטרת את המחברות; אם זה לאורך השנים שבהם הענקת לי ערכים ומורשת שליוו ועודם מלווים אותי ומנתבים לי את הדרך; אם זה בצבא, שכיכבת בחלק ממורשות הקרב שלימדו אותי על עברה של מדינת-ישראל וחלקך בזה, ואם זה עכשיו.
אני גאה על כך שהיתה לי הזכות להיות לך לנכדה. אני מקווה שאתה נמצא עכשיו במקום שליו, מוגן וטוב יותר, ובטוחני שאיפה שלא תהיה אתה ממשיך להשגיח עלינו, כמו שתמיד עשית.
סבא, אני אוהבת אותך ומקווה שבאחד מן הימים אוכל לומר לך כל זאת ועוד דברים רבים שרציתי לומר ולא הספקתי. אני מבטיחה לך שבכפר תבור ימשיך הדגל להתנפנף בראש התורן, גאה וזקוף.