* מידע נוסף
תפריט נגישות

אלוף (מיל') רחבעם זאבי גנדי ז"ל

טקס הפרידה הממלכתי מהשר רחבעם זאבי ז''ל

רב-אלוף שאול מופז

גנדי, מה היה המשפט שהיית מבקש שייחקק בחזית השיש שעל מצבתך? אני רק מנסה לנחש כי זה היה המשפט: לוחם של ארץ-ישראל.
בקורותיה של ארץ-ישראל שבשביליה הלכת, שעל גבעותיה ובנקיקיה הובלת חיילים לקרב, שאת רגביה ותלמיה ידעת ונשמת עד בלי די, בקורותיה של ארץ זו, בדברי ימיה תירשם גם אתה. תירשם כאיש שאהב אותה, כמי שהכיר אותה טוב מכולם וכמי שלחם למענה ולמען בניה עד יומו האחרון.
כל ימיך היית לוחם - לוחם באש, לוחם במלים, לוחם של ארץ-ישראל. היית מחנך ומורה דרך. ארץ-ישראל כולה מראש החרמון עד גלי ים-סוף היתה כיתת הלימוד שלך ואזרחי ארץ-ישראל כולם, תומכים נלהבים ויריבים קשים, היו תלמידיך. ארץ-ישראל היתה המקצוע שלך, ארץ-ישראל היתה אהבתך הגדולה. ושלוש יריות של בני עוולה גדעו את מפעל חייך, שלוש יריות שאיש לא שמע פגעו בך, במי שלחם במלחמות ובמבצעים אין-ספור.

אך הם לא יכניעו אותנו. לא רצח ולא טרור לא ירתיעונו מלהגשים את תקוותנו, תקווה פשוטה, טבעית: לחיות כאן בארצנו בטוחים בשלום. הם לא יכניעו אותנו כי עוצמתנו היא האמונה בלכידות, באחדות, בחוסנה של החברה הישראלית ובאיתנותו של צה"ל. אנו מייחלים לשלום ורוצים בו אך יש לנו זכות להגנה עצמית והחובה להילחם בטרור ובמשלחיו עד חורמה ולהכריעם.
בני משפחת זאבי היקרים, יעל היקרה, יפתח פלמ"ח, סייר בנימין, צאלה, מצדה וערבה, נכדיו של גנדי, שר ההיסטוריה הפגישנו לראשונה כאשר הייתי חייל צעיר בצנחנים בפיקוד המרכז וגנדי אלוף הפיקוד. שמו הלך לפניו. הוא צעד בארץ המרדפים בראש הלוחמים ולפניהם, הוא היה מפקד אמיתי. דווקא מפקדי הפלמ"ח - אלו של הסנדלים, הבלורית המתנפנפת, מכנסי החאקי הקצרים - היו מפקדים בעלי הילה וסמכות טבעית. זו כנראה ההילה השמורה לדור הראשונים, לאלה שיצקו את היסודות לצה"ל, אלה שהלכו בלילה מעבר לקווי האויב בין גדרות התייל ושדות המוקשים, דרך מחסומים ואש - שם הם בגרו בלחימה ואת מורשתם הם הנחילו לנו.
צה"ל לדורותיו, חיילים בשירות סדיר, קבע ומילואים מלווים היום למנוחת עולמים שר, מפקד ומורה שסיפור חייו האישי הוא גם הביוגרפיה של צה"ל. הלוחם שבא מן הפלמ"ח, השתתף בעצה ובמעשה בלידתו של צה"ל וליווה אותו זה שנות דור עשרות שנים מימי מבצע נחשון עד מבצע יונתן, מהסטן והטומיגן עד ה- 15-F וספינת הסער. גנדי היה ונשאר חלק חשוב בתבנית נוף צה"ל.
מוקירי זיכרו, בית ישראל, נזכור את גנדי שמעולם לא השתחרר באמת מצה"ל, מעולם לא סיים את תפקידו בעשייה הבטחונית ולא פסק מלעשות למען צה"ל וחייליו. נזכור את מי שעד יום מותו נשא על לוח לבו דיסקית שעליה חרט את שמותיהם של חיילי צה"ל הנעדרים ונשבע להסירה רק כשישובו לביתם.
אנחנו לובשי המדים נזכור אותו גם בזכות הלב הגואה מאהבה לכל אשר עשה, לכל חייל, לכל תל, לכל גבעה ולכל נחל, מלך השטח, האיש שמפות טופוגרפיות היו לו כספר התנ"ך. נזכור את קולו הצלול ואת העברית המדויקת. נזכור את גנדי שנולד ומת בירושלים שאהב כל כך.
בשמי ובשם חיילי צבא-הגנה-לישראל, בשם הלוחמים והמפקדים הנמצאים בשעה זו ממש על משמרתם ביבשה, באוויר ובים אני מבקש להודות לך, גנדי, על מה שעשית. בכאב על מותך מיד מרצחים שפלים, בדמעות על רע וחבר לנשק ובאהבה ללוחם אני נפרד ממך בהצדעה האלוף רחבעם זאבי.

בניית אתרים: