* מידע נוסף
תפריט נגישות

סגן משה אפרתי קאקון ז"ל

הלחימה בחזית הדרום

הלחימה בחזית הדרום

בחזית הדרומית
אלבום תמונות

הלחימה בחזית הדרום
במערך המצרי בקו התעלה היו שתי ארמיות שכללו כ-1,700 טנקים, כ-2,000 קני ארטילריה, מערך טילי קרקע-אוויר צפוף וכ-400 מטוסי קרב. כן היו למצרים כוחות קומנדו, צנחנים ונחתים. נוסף לאלה היו כוחות חי"ר עם שפע נשק נגד טנקים, ויחידות שצוידו במתקנים לפריצת סוללת העפר בצד הישראלי באאצעות סילוני מים.
התכנית המצרית היתה לצלוח את התעלה, ולהגיע בשלב ראשון עד ל-10 ק"מ מזרחה ממנה - לכביש שכונה "ציר החת"ם". לאחר מכן תוכננה התארגנות שבמהלכה יורחבו ראשי הגשר ודיביזיות השריון תצלחנה את התעלה ואז ינועו מזרחה לכבוש את ביר גפגפה (רפידים) ואת מעברי המיתלה והגידי.
מול אלה עמדה אוגדת סיני, בפיקוד האלוף מנדלר, עם 3 חטיבות טנקים - שרק אחת מהן בחזית והאחרות בעורף, ו-7 סוללות ארטילריה.
ב-6 באוקטובר בשעה 14:00 פתחו המצרים בהפגזה על הקו הישראלי, ומטוסים תקפו מטרות בתוך סיני. בחסות אש זו חצו חיילי החי"ר את התעלה לכל רוחב הגיזרה, התקדמו לעבר עמדות הטנקים בצדנו, וסגרו על המעוזים. בו בזמן החדירו המצרים, בסירות ובמסוקים, כוחות קומנדו לאוזר דרום-סיני ולצפונו. לאחר שתפסו מאחז בגדה המזרחית של התעלה, החלו המצרים בפריצת הסוללה ובהקמת הגשרים למעבר הטנקים. כבר במשך הלילה חצו כוחות שריון מצריים את התעלה לסיני. בגיזרה הדרומית, זו של ארמיה 3, התעכב המעבר בשל קשיים בגישור, עד לבוקר ה-7 בחודש.
מול הכוחות המצריים הצולחים עמדה אוגדת סיני. לוחמי המעוזים וכוחות השריון שבקו נשאו בעיקר הלחימה בשלב הראשון. כוחות השריון שבעורף קודמו לקו והצטרפו ללחימה. הטנקים שנעו לסייע למעוזים נתקלו בחי"ר מצרי עם שפע נשק נגד טנקים וספגו אבידות ניכרות. למרות זאת הצליחו טנקים להגיע למעוזים, לסייע בלחימה ולפנות נפגעים. מטוסי חיל האוויר תקפו כוחות צולחים וגשרים. בה בעת התגייסו אוגדות המילואים ונעו לעבר החזית.
ב-7 באוקטובר המשיכו המצרים להעביר כוחות לגדה המזרחית, לבסס את ראש הגשר ולתקוף מעוזים בכוחות חי"ר ושריון. אוגדת סיני, שספגה אבידות ניכרות בקרבות עד כה, המשיכה בבלימה. מטוסי חיל האוויר המשיכו בתקיפת הגשרים המצריים, פגעו בחלק מהם, אך לא הצליחו למנוע לחלוטין את מעבר הכוחות המצריים. במשך היום הגיעו אוגדות המילואים לזירת הלחימה. אוגדת האלוף אדן הגיעה לגיזרה הצפונית של התעלה, לאחר שהתגברה בדרכה על מארב קומנדו מצרי.
אוגדת האלוף שרון קיבלה את האחריות על הגיזרה המרכזית, ואוגדת סיני נערכה בגיזרה הדרומית. שלוש האוגדות הצליחו לייצב קו בלימה במרחק-מה מהתעלה, לאורך "ציר החת"ם". לוחמי המעוזים עמדו בלחימה רצופה מפתיחת האש וספגו נפגעים.
הם פעלו כמיטב יכולתם כדי לשבש את הצליחה המצרית והעבירו דיווחים על תנועות האויב, אך לא היה בכוחם לעצור את הכוחות שהקיפו אותם וחסמו את דרכי הגישה אליהם, עם פרוץ המלחמה היו עשרים מעוזים מאוישים: אחד בחוף הים התיכון, שלא הותקף; אחד על השרטון מול פורט-סעיד (מעוז "בודפסט"); שבעה-עשר לאורך התעלה; ואחד בחוף מפרץ סואץ, שפונה כבר בערב הקודם. ב-7 בחודש ניתנה ההוראה לפנות את המעוזים, אך אלו כבר היו מוקפים בכוחות מצריים.
כוחות השריון לחמו כדי לחבור למעוזים ולפנותם, ובימים 7-9 בחודש פונו אחד-עשר מעוזים, חלק מלוחמיהם נפלו בשבי ואחרים הצליחו להיחלץ. שישה מעוזים נותרו מנותקים וכל הניסיונות לחבור אליהם נכשלו. שניים מהם נכנעו ב-7 בחודש, השלישי נכנע למחרת, ושניים נוספים ב-9 בחודש. "מעוז המזח", מול פורט תאופיק, לחם עד ה-13 באוקטובר ונכנע בחסות הצלב האדום. מעוז "בודפסט" עמד בהתקפות ובניתוק והיה המעוז היחיד שלא נפל.
ב-7 באוקטובר בערב התקיים דיון בחדר המלחמה של הפיקוד בהשתתפות הרמטכ"ל דוד אלעזר, אלוף הפיקוד האלוף שמואל גונן, ומפקדי האוגדות. בדיון הוחלט לפתוח למחרת בבוקר בהתקפת נגד במגמה לבלום את המתקפה המצרית, למנוע מהם לבסס את מאחזם בגדה המזרחית, להעביר שריון ולפתח מתקפה לעומק סיני.
כוונה נוספת היתה לתפוס מאחז על התעלה לקראת צליחה לגדה המערבית. התכנית היתה לתקוף עם שתי אוגדות בדירוג, מצפון לדרום: אוגדת אדן תתקוף ראשונה, מקנטרה דרומה, בגזרת ארמיה 2 המצרית; ואוגדת שרון תתקוף מאוחר יותר דרומה משם, ותשולב בקרב בהתאם להתפתחות המערכה. האחריות לגיזרה מקנטרה וצפונה הועברה לאחריות כוח בפיקוד תא"ל מגן, וכוח זה ואוגדת סיני נועדו לבלום בגזרותיהם.
בבוקר ה-8 באוקטובר החלה התקפת הנגד. אוגדת אדן תקפה והתקדמה דרומה, במרחק כשלושה ק"מ מהתעלה, כדי לא להיפגע מאש נגד-טנקים מהגדה המערבית, ופגעה בכוחות המצריים שבגיזרתה. נראה היה כי ההתקפה מתפתחת יפה, ואלוף הפיקוד הורה לאוגדת שרון לנוע דרומה ולתקוף את כוחות ארמיה 3. כן הורה האלוף לאוגדת אדן לתפוס גשרים מצריים, לאפשרות של צליחה מערבה.
אולם לקראת הצהרים נבלמה ההתקפה של אוגדת אדן באזור הפירדאן בהתנגדות מצרית עזה: האוגדה ספגה אבידות ונאלצה לסגת. המצרים ניסו לנצל הצלחה זו ופתחו בהתקפה משלהם. נוכח ההתפתחות הזו הוחזרה אוגדת שרון צפונה, לגיזרתה, ושתי האוגדות הצליחו לבלום את ההתקפה המצרית. כוח מגן ואוגדת סיני ניהלו קרבות עם השריון המצרי בגזרותיהן.
בערבו של אותו יום היה ברור כי התקפת הנגד נכשלה וכוחותינו ספגו אבידות. למרות הכישלון, שיבשה ההתקפה את תכניות המצרים ומנעה מהם להעמיק את ראש הגשר ל-12-10 ק"מ, כפי שתיכננו, והם נבלמו בקו "ציר החת"ם", והצליחו להיאחז בו רק במספר מקומות. בעקבות ההתפתחויות באותו יום הוחלט לרכז את המאמץ בחזית הסורית, שם התפתחה התקפת הנגד כמתוכנן, ולהיערך לבלימה בחזית המצרית.
בימים 9-13 באוקטובר עמדו הכוחות בדרום בבלימה כדי למנוע התקדמות מצרית נוספת. המצרים ביססו בימים אלה את מאחזם בגדה המזרחית, וניסו להרחיבו ולהתקדם מזרחה לעבר מעברי המיתלה והגידי, וכן דרומה לעבר ראס-סודר. כמו כן העבירו המצרים לגדה המזרחית את כוחות השריון שלהם.
פיקוד הדרום נערך לצבירת כוח לקראת המשך המלחמה. טנקים שוקמו, הוקמו מסגרות לחימה חדשות ונערכו הכנות לקראת מתקפה וצליחת התעלה. הלחימה התנהלה בעיקרה לאורך "ציר החת"ם", בניסיון למנוע שחיקת כוחות. תוך קרבות אלה איכן כוח סיור מאוגדת שרון את "התפר" בין שתי הארמיות המצריות, שאיפשר גישה אל התעלה באזור דוור סואר, בצפון האגם המר הגדול.
ב-9 בחודש הופרד אזור דרום סיני ("מרחב שלמה") מפיקוד הדרום והפך לפיקוד עצמאי, ולמפקדו מונה האלוף ישעיהו גביש. הפיקוד החדש קיבל את האחריות על גיזרת ראס סודר ועסק בבלימת ניסיונות התקדמות מצריים בגיזרה זו, בחיסול כוחות הקומנדו שהונחתו במרחב, ובסיכול ניסיונות נחיתה מצריים - על-ידי כוחות חיל הים, שפגעו במצרים במעגניהם בחופו המערבי של מפרץ סואץ, ב-10 באוקטובר מונה רא"ל חיים בר-לב כמפקד החזית המצרית. ב-13 בחודש נהרג האלוף מנדלר, ואת הפיקוד על אוגדת סיני קיבל האלוף מגן. תא"ל ששון החליף את האלוף מגן כמפקד הכוח בגיזרה הצפונית.
ב-14 באוקטובר פתחו המצרים בהתקפה לרוחב כל החזית, כשהם מפעילים כוחות שריון וחי"ר גדולים בסיוע ארטילריה, במגמה להבקיע לעבר המעברים ולעומק סיני. כוחות הפיקוד, בסיוע חיל האוויר, בלמו התקפה זו. למצרים אבדו באותו יום למעלה מ-200 טנקים, לעומת 20 ישראלים. כישלון המתקפה המצרית והאבידות הכבדות שספגו יצרו איזון מסוים ביחסי הכוחות ואיפשרו לצה"ל ליטול את היוזמה ולפתוח במתקפה משלו אל מערב התעלה, במגמה להשיג הכרעה במלחמה.
מבצע הצליחה, שכונה "אבירי לב", נועד להתבצע בליל ה-16/15 בחודש. כמקום הצליחה נבחר אזור דוור-סואר שבצפון האגם המר הגדול, ליד מעוז "מצמד". השיקולים לבחירת מקום זה היו: אזור זה היה "התפר" בין שתי הארמיות המצריות וניתן היה להגיע אל התעלה מבלי לנהל קרב הבקעה: האגם המר נתן אגף בטוח מפני התקפות אויב מדרום: במקום זה הוכשרה עוד לפני המלחמה "החצר".. רחבה ששימשה כמקום ריכוז לכוחות הצולחים. אל אזור הצליחה הוליכו שני כבישים:
הדרומי כונה "עכביש" והצפוני "טרטור", ושניהם הצטלבו עם הכביש לאורך התעלה, שכונה "לכסיקון". צפונית-מזרחית לצומת ''טרטור" - "לכסיקון" היתה חווה חקלאית שניסו המצרים לפתח עוד לפני מלחמת ששת הימים, ובה מבנים ותעלות השקיה חרבות, זו כונתה "החווה הסינית". משימת הצליחה הוטלה על אוגדת שרון, ולצורך זה היא תוגברה בכוחות שריון, ארטילריה והנדסה, וכן בחטיבת צנחני מילואים שנועדה לחצות ראשונה ולתפוס ראש גשר בגדה המערבית.
אמצעי הצליחה שהועמדו לרשות האוגדה כללו דוברות שמהן ניתן לבנות גשר לאחר השקתן למים, וגשר פרי פיתוח ישראלי שהורכב מגלילי מתכת שניתן לדחפו אל מי התעלה עד לגדה השנייה ולעבור עליו, שכונה "גשר הגלילים".
שני אלה לא יכלו לנוע בכוחות עצמם וצריך היה לגררם על-ידי טנקים. אמצעי שלישי היה ה"תמסחים", כלי רכב מיוחדים עם משטח הטענה ומצופים מתנפחים בצידיהם שהקנו להם יכולת ציפה ויכלו לנוע בכוחות עצמם ביבשה ובמים. מאלה לא היתה בידי צה"ל כמות מספקת כדי לבנות גשר, ותוכנן לחבר כמה "תמסחים" לדוברה שתוכל להשיט טנקים אל הגדה השנייה.
ב-15 באוקטובר עם ערב החלה מערכת הצליחה. חטיבת השריון המובילה את האוגדה הגיעה לציר "לכסיקון", חלק ממנה עבר צפונה לצומת "טרטור", ואז התעורר המתחם המצרי במקום והתפתח קרב עז. מאמצים חוזרים ונשנים להסתער על הצומת ולטהר את ציר "טרטור" נכשלו. בעוד השריונאים לוחמים בצפון, אזור הצליחה - נעו הצנחנים אל התעלה, השיקו את סירות הגומי למים וחצו את התעלה.
עד לבוקר המחרת הצליחו הצנחנים לייצב ראש גשר בגדה המערבית והמתינו לחציית הטנקים וכוחות נוספים. אלא שמעבר הכוחות התעכב. בגשר הגלילים אירעה תקלה ונדרש זמן לתקנו. הדוברות לא יכלו לעבור בצירים הפקוקים בכלי רכב, סטו לשוליים ושקעו בחול. רק ה"תמסחים" הצליחו להגיע אל התעלה, גלשו למים עם שחר והעבירו לגדה השנייה 17 טנקים ומספר נגמ"שים.
בבוקר ה-16 באוקטובר התבססו הצנחנים בראש הגשר, וכוח הטנקים יצא מזרחה ופשט על מספר סוללות טילי קרקע-אוויר. המצרים עדיין לא קלטו את המתרחש ולא איכנו את המאמץ הישראלי, וראש הגשר בגדה המערבית לא הוטרד במיוחד. שונה היה המצב בגדה המזרחית: כוחות שריון לחמו באזור צומת "טרטור"-"לכסיקון" בניסיון להשתלט על הצומת ולפתוח את ציר "טרטור".
לאחר קרב קשה השתלטו על הצומת, אך לא הצליחו לפתוח את הציר. במשך היום, בעמידה עיקשת, מנעו השריונאים מהמצרים להתקדם דרומה ולסכן את המסדרון הצר אל אזור הצליחה. הצירים נותרו חסומים וגשר לא הוקם עדיין; לפיכך הורה מפקד החזית להפסיק העברת כוחות מערבה כל עוד אין גשר, מחשש כי צפויה להם סכנת ניתוק. אוגדת אדן אמורה היתה לצלוח אחרי הכוחות הראשונים של אוגדת שרון, אך בנסיבות הקיימות לא ניתן הדבר, והוטל על האוגדה לפתוח את הצירים החסומים ולהעביר את הדוברות לתעלה.
במשך היום התכתשו כוחות מהאוגדה עם האויב, אך לא הצליחו לפתוח את הצירים. הוחלט לעשות זאת בלילה על-ידי כוח רגלי, ולצורך זה הועבר לאוגדה גדוד מחטיבת הצנחנים הסדירה. הגדוד התארגן בחופזה ויצא למשימתו אחר חצות ליל 16/17 בחודש. הצנחנים נעו בפריסה על ציר "טרטור" ומשני עבריו.
לאחר תנועה של כשעתיים נתקל הגדוד במערך מצרי באזור "החווה הסינית". בקרב שהתנהל במשך שעות ניסו הצנחנים לאגוף את המצרים, אך נתקלו בכל פעם במערך עמדות חדש וספגו נפגעים רבים. הצנחנים חולצו מהשטח מבלי שהצליחו לפרוץ את ציר "טרטור", אך לחימתם ריתקה את המצרים ואיפשרה את מעבר הדוברות בציר "עכביש" שמדרום, והן הצליחו להגיע לתעלה בבוקר ה-17 בחודש.
כוחות הנדסה החלו בהשקת הדוברות ובבניית הגשר, ומלאכתם הסתיימה לקראת ערב. נראה כי ביום זה עמדו המצרים על המתרחש והחלו בהפגזה כבדה על אזור הצליחה ועל ראש הגשר, ואף הניעו כוחות ממזרח לתעלה לעבר אזור הצליחה. כוחות מאוגדת אדן ומאוגדת סיני נלחמו בחטיבה מצרית שנעה לאורך האגם המר והשמידו אותה. במשך היום התנהלו בשתי הגדות קרבות להרחבת ראש הגשר ופרוזדור הצליחה.
בליל 17/18 באוקטובר חצתה אוגדת אדן את התעלה ועם בוקר החלה להתקדם מראש הגשר תוך כיבוש מספר מתחמי אויב והשמדת סוללות טילי קרקע-אוויר. בגדה המזרחית כבשו כוחות אוגדת שרון במשך היום את "החווה הסינית", פתחו את ציר "טרטור", וגשר הגלילים קודם אל התעלה והושק אל המים לאחר חצות הלילה.
ב-19 בחודש החלה ההתקדמות מראש הגשר. חלק מכוחות אוגדת שרון חצו את התעלה והאוגדה התקדמה צפונה בשתי הגדות, ועד 22 בחודש הגיעה עד למבואות איסמעיליה. אוגדת אדן נעה דרומה במרחב ג'בל ג'ניפה ולאורך האגמים המרים כשהיא משמידה כוחות אויב.
אוגדת סיני חצתה את התעלה לפנות בוקר ונעה בעקבות אוגדת אדן וממערב לה. עד ה-22 בחודש הגיעו שתי האוגדות לכביש קהיר-סואץ וניתקו אותו, כשכוחותינו ניצבים בקילומטר ה-101, במרחק 100 ק"מ מבירת מצרים.
ביום זה אמורה היתה הפסקת האש להיכנס לתוקפה. ב-23 בחודש התברר כי המצרים אינה מכבדים את הפסקת האש ולפיכך ניתנה הוראה לאוגדות אדן ומגן להמשיך בהתקדמות ולכתר את ארמיה 3. ביום זה הגיעה אוגדת אדן למבואות העיר סואץ ואוגדת סיני התקדמה דרומה משם וכבשה את עדביה. בכך הושלם כיתורה של ארמיה 3.
הלחימה נמשכה גם ביום המחרת ואוגדת אדן ניסתה לכבוש את העיר סואץ כדי להדק את הכיתור. כוחות שריון וחי"ר פרצו לעיר, במה שנראה היה כפעולת טיהור, אך נתקלו בהתנגדות חוקה. חלק מהכוחות נשארו מנותקים בעיר וחולצו במשך הלילה. כיבוש העיר לא הצליח וכוחות האוגדה נותרו במבואותיה. הלחימה בחזית המצרית הסתיימה ב-24 באוקטובר, עם כניסת הפסקת האש לתוקפה.

בניית אתרים: