געגוע זו מילה עצומה
לגעגוע אין גבולות
אך יש להם כתובת.
אליך בן אנחנו מתגעגעים
הגעגוע הוא לבן אהוב שאיננו
הגעגוע לאח, לחבר, לאדם,
געגוע לחייל, לצחוק, למוסיקה,
לקולות.
געגוע זה סבל, געגוע זה כאב
ולנו נשאר רק הזיכרון שמכאיב
והכאב שמזכיר
אם רק יכולנו לחזור ואילו לשניה אחת
לחיים שלפני
רגע לפני הדפיקה בדלת ואתה עוד היית
רגע לפני הדפיקה בדלת היה בן, אח, חבר
היה חיוך וקול
ויכולנו לגעת, לחבק, לשמוע
וחיכינו לבואך
והחדר לא היה נשאר מיותם
ולא היו זכרונות מכאיבים ולא היה חלל
ולא היינו פה וגם לא צבעי הפרחים
ולא הברוש שצמח.
והיו גם חברים והיתה השמחה וחיוך מבוייש
והיו מדים ותיק
והיה גם בן.
והיית יודע כמה השתנה פה
ושנוספו קברים חדשים של לוחמים צעירים
ערימות של פרחים על גבעת החול ועליה שם
ופתאום ההכרה חובטת בנו
אתה אינך.
והלוחמים הם שכניך במקום הזה
ולנו נותר החלל, התהום והריק
ונותר פיסת שיש קר ונר נשמה
ודמעה שיבשה על אבן
ושם שחרוט
זה מה שנשאר ונותר מבן אהוב.
הוריו של גל לוינסון
שנפל בלבנון לפני 3 שנים