נולד במשפחה לוחמת. אביו בנימין הצטרף לפלמ"ח, השתתף בכל מלחמות ישראל ומכהן היום בדרגת סגן אלוף. לוחם בגיל צעיר, השתתף בתחרות לקליעה למטרה וזכה במקום הראשון. בצבא סיים קורס קציני קשר ואלקטרוניקה. שירת בסיני כאיש קשר מקצועי, סיים בית ספר לקצינים ובית ספר לקציני קשר והוצב ביחידה קרבית. שובץ בנגמ"ש המבצעים הגדודי והשתתף בקרבות עד לנפילתו.
לאות הערכה נקראת פלוגת הקשר החטיבתית על שמו. היה קצין מעולה, מקצוען אמיתי.
אהוד אולמרט חבר כנסת, כתב רשימה עתונאית בכותרת "הרגע הכי דרמטי במלחמה", בזו הלשון: עתון "ידיעות אחרונות" ערך משאל בין כמה מראשי הצבא מה היה הרגע הכי דרמטי שלהם במלחמה האחרונה? כל אחד מהם שיתף אותנו בתחושותיו. אני רוצה לספר לכם מה היה הרגע הכי דרמטי שלי, במלחמה, שבה לא נלחמתי. שבועיים לארח הפסקת האש השניה היו אצלי מוטי ואיציק. שניהם צעירים - זה עתה השלימו שירות סדיר. שניהם היו אתי באותה מחלקה בקורס קצינים בו השתתפתי, לפני שנתיים בקיץ 1980, מוטי יצא מבית חולים. הוא חטף כדור בגב ובדרך נס לא נפגע שום איבר חיוני. אחרי שבועיים של טיפולים, ניתוח ואישפוז - יצא להבראה. שאלתי איך היה - והוא סיפר ודיבר על חווית האש הראשונה, הפיצוצים ליד האוזניים, אבדן חברים.
אחר כך סיפר על אייל וולף ז"ל. אייל היה במחלקה שלנו בקורס הקצינים. די גבוה, בהיר שיער, היה מחייך בביישנות. היה לו כושר גופני טוב. אני זוכר שאהב להרכיב משקפי שמש של טייסים. לא היה שוויצר וידעתי שיהיה קצין מצוין.
במלחמה היה בתוך האש, נפגע ישירות מפגז, שכב ליד החברים. שתי רגליו קטועות והדם קלח, ללא מעצורים. בטנו היתה פגועה. הוא היה בהכרה מלאה. חבריו ישבו סביב לו. הם דיברו וראו אותו מתכלה לנגד עיניהם.
באותו סבר טוב, בחיוך של ידיעה שהכל תם, ביקש למסור ד"ש לחבר'ה ולהורים ושהיה נהדר ושאין דבר ושלא ידאגו ואחר כך - מת. כולם ישבו ובכו... גם אני".
אייל נולד במשפחה לוחמת. אביו, בנימין, יליד הארץ, בן המושבה מגדיאל הצטרף בגיל שש עשרה לפלמ"ח והשתתף בכל מלחמות ישראל ומכהן כיום בדרגת סגן אלוף במילואים. האם, רלה, גם היא ילידת הארץ ומושרשת בה מזה דורות.
הבן השני, אילן, ממשיך את המסורת הצבאית של המשפחה, משרת בצבא וממלא את חובתו בדרכו שלו. אייל נולד בכפר סבא. את כל תקופות התיכון והלימודים עשה ברמת השרון.
היה ילד ערני, בעל חוש צדק מפותח מאוד, רגיש לעוולה ולעלבונות שנגרמו לזולת. תמיד היה מוכן להגן ולהלחם על הצדק, גם עבור אחרים. היה תלמיד ממושמע, תמיד בריא ברוחו ובנפשו. בעל כושר גופני מעולה. חדרו בבית היה מרכז האירועים ומקום מפגש קבוע לחבריו ולבני מחזורו. מרכז מודיעין לכל החבר'ה ובסיס יציאה לבילויים משותפים. היה ילד מסור להוריו ולחבריו. עודנו נער התנדב למשמר האזרחי והיה בן שבע עשרה בלבד כאשר השתף במרדף אחר אוטובוס חטוף ע"י מחבלים. רק לאחר מותו נודע שרץ למחסן הנשק של המשמר האזרחי, נטל רובה והשתתף במרדף. בבית לא ידעו כלל שהוא לוחם אמיץ כזה. במאי 1977 השתתף בתחרות קליעה למטרה, שנערכה על ידי משטרת ישראל ובמטווח ל"ג בעומר זכה במקום הראשון.
ערב גיוסו לצבא למד אלקטרוניקה בבית הספר המקיף "השרון" ברמת השרון, המשיך ברמת השרון, המשיך בכך בצבא. בדצמבר 1980 סיים קורס קציני קשר ואלקטרוניקה.
הוא שאף להתקבל לצנחנים, אולם נדחה בשל משקפיו שהרכיב. הוא קיבל את הדין שעליו להיות חייל קרבי. אייל שירת בשלב הראשון בסיני כאיש קשר מקצועי ולאחר גמר בית ספר לקצינים ובית ספר לקציני קשר, הוצב ביחידה קרבית.
צביקה פריד, רס"ן, מפקד הגדוד בו שירת, כתב למשפחת אייל: "הוא שובץ בנגמ"ש המבצעים הגדודי ובו נטל חלק בקרבות עד לנפילתו. כקצין מטה היה אייל מקצועי מאוד בתחומו ומחלקת הקשר שתחת פיקודו, היתה למופת בגדוד. אייל שימש דוגמא לפיקודיו ולשאר קציני הגדוד.
משפחת "שלח" כולה כואבת את נפילתו של אייל".
החיבה והערצה לגבי אייל באו לידי ביטוי בצורות שונות. לכל גדוד יש מחלקת קשר ולחטיבה יש פלוגת קשר. לאות כבוד מיוחד נקראה פלוגה זו על שמו של אייל, צעד יוצא דופן לחלוטין. הקשר בין המשפחה והגדוד חי ותוסס עד עצם היום הזה.
בימי סוף שבוע נערך בבית המשפחה, בדרך קבע, מפגש. באים חברים נשואים ובנות בהריון, לפגוש את בני המשפחה ומעלים את זכרו.
במותו היה כבר סגן מלא. שנה אחר מותו ערך הגדוד אליו השתייך תרגיל אש, שנשא את שמו. כעבור שנה נוספת הוסב שמה של פלוגת הקשר החטיבתית ל"פלוגת אייל", וזאת לאות הערכה שאייל היה קצין מעולה, מקצוען אמיתי בתחום עיסוקו. בספריית בית הספר המקיף ע"ש רוטברג ברמת השרון הוקדשו מדפים אחדים של ספרות מקצועית לשמו.