בן לסלי ואשר, נולד ביום א' בסיוון תשכ"ו (20.5.1966) ברחובות. בהיותו כבן שנה אחת, עבר ירון עם משפחתו להתגורר ברמת השרון. בחופשות השבתון של אביו, שהו ירון ובני משפחתו שנים מספר בארצות-הברית. את לימודיו התחיל ירון ברמת השרון בבית-הספר היסודי "אמירים", אחר-כך המשיך בחטיבת-הביניים "עלומים" ובתיכון מקיף על-שם רוטברג, שבו סיים את לימודיו במגמה הביולוגית.
ירון היה טיפוס של מתנדב, "איכפתניק", שתמיד מוכן לתרום מעצמו למען הזולת. בשנים 1983-1979 הוא התנדב לעבוד ולעזור בסניף מגן-דוד-אדום בהרצליה. הוא אהב לכתוב שירים, ובילדותו ראו אור דברים שכתב בעיתון "מעריב לנוער". ירון אהב גם ספורט, ובעיקר שחייה. הוא הרבה לשמוע מוסיקת פופ, אהב את המרחבים ונופי הארץ ואהב מאוד לטייל. כחובב טבע הרבה לטייל ברחבי הארץ עם חברים ברמת הגולן, במדבריות יהודה, בסיני ובנגב.
באוגוסט 1984 גויס ירון לצה"ל, והתנדב לחטיבת גבעתי. ירון היה חייל טוב, נאמן, מסור ואחראי. הוא רצה למלא תפקיד מועיל, לנצל את כישוריו ואת המוטיבציה שבו, ולכן ביקש, רכש והצליח לצאת לקורס חובשים, קורס שבסיומו התעתר לחזור לפלוגה. הוא שאף להיות חובש קרבי, תפקיד שבו יוכל לשלב תרומה בשדה הקרב יחד עם עזרה לחבר בעת צרה.
ביום כ"ה בשבט תשמ"ה (16.2.1985) נפל ירון בעת שירותו. הוא הובא למנוחות עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית שאול. הוא השאיר אחריו הורים, אח ואחות.
לאחר מותו כתב עליו מפקדו הישיר: "כמה דברים לי אליך ירון, שאינך כבר. ארבעה חודשים להכיר אותך, אדם עם מרץ, חייל שרצה להיות חובש, נשלחת לקורס חובשים, לא רק בגלל שרצית והתעקשת, אלא גם שלעניות דעתי, היית אכן מתאים להיות חובש, ירון, ממעט שהכרתיך, הבנתי וידעתי מי זה ירון גוטסמן, אותו בחור ממושמע, עם מוטיבציה גבוהה, אותו בחור שהרשים את כולם, אותו בחור שחבריו מעידים עליו שעזר לחיילים חלשים ועודד את רוחם. שלושה חודשים היית בקורס חובשים והרגשנו בחסרונך, התגעגענו, ציפינו שתסיים את הקורס ותשוב לפלוגה... דע לך ירון, חסרת לנו ותחסר לנו, תמיר נזכור אותך, מקומך לא יפקד מאיתנו".
כתב חבר אחר: "מעולם לא שמענו את המילה 'לא' מפי ירון. הוא היה ביישן וצנוע והתנדב לכל עבודה.. ירון היה בחור אהוד ואהוב, הוא לא נהג להתבלט במסעות, וכשהיה קשה חרק שיניים והמשיך ואף עזר ודחף כל חבר שהתקשה. כשקיבל חבילות מהבית, לקח לו את המכתב ואת תוכן החבילות חילק בין החברים... זכורים לי מספר מקרים, שבהם ירון ז"ל נחלץ לעזרתי... את אחד מהם אני חייב לספר. לילה אחד אוהל הסיירים שלי התפרק, ולא היה לי איפה לישון, ואז ירון קרא לי לבוא לישון איתו ועם עוד שני חברים באוהל שלו, שמתאים לשני אנשים בלבד. כזה היה ירון".