אלוף משנה עוזי יאירי נולד ב-31 ביולי 1936 בחולון להוריו חביבה וברוך. למד בעירו ולאחר מכן סיים את בית הספר המקצועי "אורט" יפו. על אף הקאריירה המזהירה שלו בצה"ל שהיתה מספקת כל אדם, אף בעל השאיפות הגבוהות ביותר, רצה להתקדם ולהשתלם כל הזמן. בשנת 1962 נרשם לאוניברסיטה העברית בירושלים, למד כלכלה ומדעי המדינה. בשנת 1964 סיים את לימודיו אקאדמיים וחזר לתפקידים מבצעיים.
מוזרות דרכי הגורל: ה"פתח" הצהיר שהפשיטה בתל אביב ב-5 במרס 1975 נערכה כפעולת תגמול לפשיטת צה"ל על מפקדות הפידאיון בביירות בשנת 1973.
עוזי יאירי שנפל בפשיטה זו, היה הקצין שפיקד על אותה הפעולה בביירות. יאירי לא היה צריך להיהרג בפשיטה זו. הוא לא נשלח לשם על ידי שום גוף, שום מפקד. הוא שהה בביתו, עם אשתו דליה ועם חמשה ילדיו ברמת השרון, כששמע על התקפת המחבלים על "מלון סאבוי" בתל אביב יצא מיד למקום.. רבים מחיילי היחידה שעמדה לפרוץ לבנין היו פיקודיו בעבר והוא הכירם יפה-יפה. יאירי נטל נשק והצטרף לשתי החוליות, שחדרו לבנין, דרך הכניסה הראשית. הוא נפגע מיד בכניסה ונפל חלל.
כך נסתיימה אחת הקאריירות המזהירות בצה"ל. בשנת 1955 התגייס לצה"ל והתנדב לנח"ל. מהר מאד היה למפקד כיתה והועלה לדרגת סמל. הוא לא הסתפק לעולם ביש וחתר תמיד לקראת הישגים גדולים וחשובים יותר. עבר לנח"ל המוצנח ושירת ביחידה, עליה פיקד מוטה גור. בשל כשרונותיו המזהירים מחד ובשל שאיפותיו מרחיקות שחקים מאידך, עלה במהירות בלתי רגילה בשלבי הפיקוד. סיים קורס קצינים תוך כדי השתתפות בפעולות תגמול רבות ובקרבות רבים. שמו הלך לפניו והוא נחשב לאחד הכוחות המבטיחים בקצונה הגבוהה בצה"ל. הוא היה בן שלושים ושבע בסך הכל כשנשא על כתפיו את דרגת האלוף משנה ושימש מפקד חטיבת צנחנים סדירה. במלחמת סיני היה עדיין סמל ובמלחמת ששת הימים כבר הגיע לדרגת רב סרן ופיקד על סיירת מטכ"ל שהשתתפה בפעולות רבות וחשובות.
שאיפתו להשתלמות ולהתמחות בשטחים נוספים, רבים ככל האפשר, לא ידעה קץ וגבול. כך יצא בשנת 1969 עם משפחתו לארצות הברית וסיים את בית ספר לפיקוד ומטה של הצבא האמריקאני. אז היה סגן אלוף. עם שובו הביתה, בשנת 1970, נתמנה לסגן מפקד חטיבת צנחנים, בימים, בהם כיהן חיים בר לב כרמטכ"ל. עוזי מונה אז כראש לשכתו ולאחר סיום תפקיד זה מונה למפקד חטיבת הצנחנים. כדי ללמוד גם את הצד המבצעי של תפקידו החליט להשתלם בטייס ולא להסתפק בפיקוד על צנחנים בלבד. הוא עבר קורס טיסה בארצות הברית וקיבל רשיון טייס למטוסים קלים. גם בישראל טס מידי פעם בשעות הפנאי המעטות שנותרו לו, אחר מילוי תפקידים רבי אחריות וחשיבות.
במלחמת ששת הימים פיקד על אחד הקרבות הקשים ביותר שזכה לתואר "קרב הצנחנים על החווה הסינית". הוטל על עוזי לטהר את אחד מצירי התנועה שהובילו אל ראש הגשר, דרכו אמורים היו לזרום אספקה, תגבורת וציוד הגישור שכונה "טירטור". מפקד חזית הדרום האלוף בר לב, שהכיר את עוזי היטב, מכיון שכיהן כראש לשכתו בשעה שהיה רמטכ"ל, מסר באלחוט לעוזי שהצלחת צליחה התעלה תלויה בהצלחת מבצע זה. "בלי הצליחה אינני יודע כיצד תיגמר המלחמה" - סיים ברלב את השידור. שני גדודים בסך הכל עמדו לרשותו של עוזי והמשימה היתה כמעט בלתי אפשרית גם משום שצה"ל הופתע, לא ניתנה שהות מספיקה למפקד לארגן את אנשיו לקרב, כפי שרגיל היה לעשות, באחריות וביסודיות. רוב חיילי הכח נפגעו משום שהכח המצרי היה עדיף, מחופר היטב. המצב היה כל כך קשה שהאנשים שנותרו בחיים חולצו אחד-אחד או בחוליות תחת אש כבדה. עוזי הצטרף עם כח מחודש לאוגדת האלוף שרון ונלחם בגזרת איסמעיליה. האבידות שנגרמו לאנשיו חוללו בו תמורה עמוקה - הוא נטל על עצמו אחריות אישית, אם כי מילא פקודה בסך הכל. - חברי נהרגו או נפצעו אני קיבלתי רסיס בנשמה - אמר למקורביו.
אחר המלחמה הועבר לתפקידים במפקדת קצין צנחנים ראשי ובאגף המודיעין. במלאו תפקידים אחראיים ביותר התאושש מן המשבר הקשה שעבר עליו.
דמות מופת של מפקד שדורות יתחנכו על סגולותיו הנדירות, על אופיו, על התנהגותו לגבי פיקודיו. לא במקרה הוגדר כ"קצין ההגון ביותר של צה"ל". התרחק מכל פירסום והתמסר בכל מאודו לתפקידים החשובים הרבים אשר מילא.
נפל כח שביט.