סגן משנה מרדכי גרידי נולד בבית שאן ב-21 במרס 1954. גר עם משפחתו במקום עד 1959 כשעברו לגור לרמת השרון. למד בבית הספר "עוזיאל". אחר סיום שמונה שנות לימוד בבית הספר היסודי פנה לישיבה תיכונית "קרית נוער" "בית וגן" בירושלים. אחר סיום ארבע שנות לימוד בבית הספר התיכון, התגייס לצבא ושירת שנה וחצי בגוש עציון. משהועלה לדרגת קצין הועבר לצפת.
צעיר שקט, מופנם, סגור ומסוגר בתוך עצמו ויחד עם זאת פתוח לגבי הזולת ככל שנדרש הדבר. אופייני להתנהגותו היה הכינוי "מרדכי הצדיק", בו השתמש אביו לגביו ונראה שזה אמר הרבה מאד. מאז עמד על דעתו, עז היה רצונו של הצעיר התמיר, בעל הכתפיים הרחבות והגוף האתלטי, לשרת את המולדת. רכש את לב מוריו בישיבה בה למד ובקשוהו שימשיך למודיו בשטח ההוראה או בכל נושא אחר שימשוך את לבו או אולי באיזו ישיבה אחרת, אולם שאיפתו הבלעדית היתה להגיע לצבא מוקדם ככל האפשר ולשרת את המולדת.
בשל שאיפה עזה ביקש להיות טייס. בשל כך נבחן עוד לפני גיוסו לצבא ועבר את כל הבחינות מבחינה בריאותית, גופנית והשכלתית. רק תוצאות המבחן האחרון היו שליליות. אמו שחששה מאד מפני מקצוע הטייס קיבלה את ההחלטה ברצון, אולם למרדכי גרם הדבר צער ורוגז. כך הגיע לחיל ההנדסה, בו הצטיין מאד. עבר קורסים רבים, כולל חבלה, משק, מ"כ והיה לקצין. הישג זה גרם לו הנאה עמוקה.
בפרוץ מלחמת יום הכיפורים נמצא בחופשה. הוא ארז מיד את חפציו וחזר לבסיס. הוא מילא תפקידים שונים, אולם לא הוצב בקו הראשון.
פעמה בלבו רוח של התנדבות אמיתית והיא הדריכה אותו בכל מעשיו. בשרתו בגבול הצפוני התרסק מטוס באחד הימים וטייסו צנח. משנכנס האחראי לתקרית וביקש שמישהו יצטרף אליו בחיפושיו אחר הטייס, התנדב מרדכי, אם כי הדבר לא היה קשור לתפקידו כלל.
דבר זה חזר ונשנה גם בקשר לתקרית, בה נהרג בקרית שמונה בקרב עם מחבלים. תפקידו היה לשמור על מכשירי הקשר, אולם הוא ביקש להצטרף לקרב עם המחבלים בכל מחיר ואמנם השיג את מטרתו.
הוא חלם על לימוד רפואה, אולם גורלו המר מנע ממנו הגשמת שאיפתו היסודית שהיתה תמיד לעזור לזולת.
השאיר אחריו הורים, אח המשרת בצה"ל, אח ואחות.