בחלוף חמישים ושלוש שנים להילקח הדוד היקר, הקצין יהושע, ובן הדוד יאיר'קה - הילד החמוד, חוזר אני אחורנית לשדות מושבתי, סג'רה. לבית סבא רוגצ'בסקי, בה נולדנו סמל אליעזר רגב (לייזרקה) ז"ל, חנינה, יובל, יאיר'קה ז"ל אחי עמוס ואנוכי. מתבונן ומעלעל בתמונות ועבורי כאילו אירע זה אמש. חי ונושם אנוכי את הווייתך, דוד יקר, שעבור כולנו היית נושא הדגל באישיותך ובמסירותך, בהתלהבות ובאומץ הלב למופת שגילית. ניחנת בכישרון ארגוני. שקדן ומתמיד היית, ואהוב על פקודיך וחניכיך.
מעיד אני ממקור ראשון, שדמותך ואישיותך זכורה לכלום, לחבריך לילדות, לנעורים, למאבק על הגנת המושבה. כולם כאחד: ראובן מוטק'ה, אמי, אברמ'לה, איזי ורבים רבים שעמם קיימתי קשר רצוף תחת הכותרת "יהושע והרעים" חש אני חובה להזכיר שיחד עמך, יהושע - שאותך כה אהבתי ואוהב - נפלו על הגנת המושבה הגלילית סג'רה שבעים ושישה רעים לנשק, זקופי קומה, מכוחות שונים: חללי ג' 12, ג' 14 של חטיבת גולני. חללי פלוגה 7 ג' 24, חטיבת כרמלי, הרעים לחי"ש, בני המושבות הסמוכות שנקראו על ידך לדגל ביום פקודה. מאות המכתבים שקיבלתי מעידים, יהושע, שהיית דמות מופת. לידך ניצבה תמיד רעייתך היקרה, בת משפחת קורקין, "הדודה רות" - תמיד קראתי לה כך, עד יום פטירתה ביום י"ג אדר תשס"א, 8.3.01, בשעה שנשאתי את הספדי. בעיניים דומעות ולב רוטט הצדעתי לכם יקיריי - יהושע, יאיר'קה ורות - בשם כל בני משפחת רוגצ'בסקי, בניהם של אברהם ושרה סיני (רוגצ'בסקי), לימים רגב, מחלוצי המושבה ובוניה. אברהם - איש מסורת רב מלאכות, סנדלר ורצען, איש חזון ואמונה. וסבתא שרה היקרה, בת משפחת קמניץ, אם מסורה שתמיד טיפחה את ביתם הדל והשרתה אווירת שבת כהלכתה. היא נפטרה בשנת 1936, ולא זכתה לראות נחת בחייה הקצרים. היא הותירה חמישה בנים.
זכות גדולה נפלה בחלקי להקדיש לך, יהושע, שורות אלה. בשמם של בנך יובל, רעייתו אילנה והנכדים היקרים שוקי (הנושא שמך), רעייתו אורית והנכדה אביטל, הפוקדים קבריכם יהושע ויאיר'קה מידי שנה במסירות עילאית.
צועד אנוכי בנתיבך. משמש אתה לי כנר, ולאורך מנווט אנוכי מסלול חיי; הדבקות, השקידה והרעות שספגתי מאותם מכתבים ועדויות אודותיך מלווים אותי בנתיב דרכך שנקטע באיבו. נושם אני את אווירת סג'רה ואווירה, מקיים הבטחתי - סג'רה לא נפלה! וסיפור הקרבגות עקובי הדם לא יישכח. בי נשבעתי. זאת הייתה הוויית חייך ומשאת נפשך כבן המושבה הקטנה והדלה סג'רה.
גם ברגעיך האחרונים באותו יום מר ונמהר, יום ד' ב' סיון, נשאת בעול הפיקודי תוך דאגה מה יקרה? נתת חייך למען המושבה הקטנה בה נולדת ובה נפלת.
תודה ליאיר, צבי ז"ל, חגי ז"ל, ישראל ז"ל, שנזעקו לשאת אותך בעת פציעתך כאשר כדור חדר לבטנך. לרגע לא נטשת מחרשתך, זעקת: "מי יחליף אותי, האם לוביה נפלה?" יהושע, יהושע, כמוך כן המושבה, עמדה במערכה כה כבדה. נולדת בסמליות, נפלת כסמל. אנו מצדיעים לך הקצין, סרן יהושע היקר, לך, יאיר'קה, בן השלוש, עול הימים - לא זכית לחייך הרבה, נקטפת בדמי חייך. ילד מתוק, נאה למראה, חביב ורך. שכב במנוחה, נחבק אותך לעד.
את, דודה רות, האם, הרעיה והסבתא, בשם כולנו ראויה את לכל המילים והכבוד. ספגת את רוח "הקורקינים", נתת את היקר לך מכל - הבעל והבן. הקמת משפחה, נשאת כאבך ויגונך בחשאי.
אוהבים אנו אתכם. כל בני ענפי רוגצ'בסקי לדורותיהם. בני האחים שמואל ז"ל, יצחק ודוד, שיזכו לחיים ארוכים, והאח הצעיר שמחה ז"ל.
יקיריי, היו שלום!
ברעות אישית כנה
שלכם, יעק'לה רגב
(בן סג'רה כמוכם)
(מתוך "ואחר האש - קול דממה דקה", לזכרם של חללי מועצה אזורית הגליל התחתון)