נולדה ביבניאל בג' בכסלו תרפ"ט 16 בנובמבר 1928, להוריה רות ושמואל. עברה עם הוריה במקומות מגורים שונים עד שהשתקעו בקרית ביאליק, למדה בבית הספר התיכון "חוגים" ואחר כך בבית הספר התיכון המקצועי לבנות בחיפה.
חברת תנועת הצופים, חוננה בכשרונות ספרותיים והניחה אחריה כתובים רבים שחלק קטן מהם ראה אור ב"גווילי אש" ובכתבי עת לספרות ולאמנות ובספר המתאר את קורותיה של חטיבת "יפתח": "אחוזת הסופה".
מופת של פעילות חלוצית מסורה.
החל מגיל שמונה עשרה - שנת 1946 נמצאה בהכשרה מגוייסת בפלמ"ח בעין גב, שם עברה את האימונים המקובלים, אולם לא הסתפקה בכך ועם תום האימונים הקשים עבדה גם בגן הילדים בשל נטייתה הבולטת לפעולה חינוכית. נשאה את עיניה להמשכת לימודיה אחר שחרורה ואף החלה להתעניין בספרות מקצועית פידאגוגית. יחד עם זאת היתה בין הראשונות שעמדה על חומרת השעה ועל ההיקף העצום של הקרבנות האישיים הנדרשים ובשל כך מוכנה היתה למלא כל תפקיד שהוטל עליה. הלכה ברצון ובנכונות לכל קרבן בכל עת לכל מקום אליו נשלחה כולל חולתה ועין זיתים ואיש לא שמע מפיה תלונה כלשהי על המאמץ הגופני בו היה הדבר קשור.
ב"שבת השחורה" היא השבת של 29 ביוני 1946 בו בוצעה על ידי השלטונות הבריטיים ומוסדותיהם המוסמכים פעולת דיכוי נגד הישוב כתגובה על מאבקו הפעיל למען עליה חופשית לארץ, ביום בו הוקפו עשרות ישובים עירוניים וכפריים על ידי מאה אלף חיילים וחמישה עשר אלף כוחות משטרה ובולשת וראשי הישוב הושמו במעצר, היה המצב החמור ביותר בקיבוץ יגור, מכיון שרק במקום זה הצליחו הבריטים לגלות שלל רב של נשק. אכן, תמר התנדבה לבוא לעזרת יגור יחד עם קבוצת צופים ואף שהתה במקום זמן ניכר, משם עברה עם קבוצתה למעברות ומשם לשם הכשרה לעין גב. שם גוייסה לפלמ"ח ועברה אחר יסוד המדינה לשרת בצה"ל. השתתפה במלחמת השחרור במסגרת חטיבת יפתח בגדוד השלישי. מילאה תפקידים שונים שהוטלו עליה בהר כנען, בצריפין ובקיבוץ דורות. בתקופת ההפוגה העירה תמר באחת ההזדמנויות:
יש לשמוח על כי מטרתנו הושגה ולו גם במחיר אבידות.
הגדוד השלישי, גדוד הגליל מילא תפקידים שונים הן בגליל והן בנגב. השתתף בקרב על הר כנען, בעיקר על נבי יושע בו אבדו לאחת הפלוגות 22 חיילים. עם הפינוי הבריטי מאזור הגליל המזרחי ניסתה ה"הגנה" להשתלט על משטרת נבי יושע לאחר שהיא נמסרה לידי הערבים. טור משוריין התקדם לעבר המשטרה אולם ארעה תקלה - אחת המכוניות ירדה לתעלה והעלתה שלא במתכוון אור בפנסיה, כך נתגלה הטור בהקדם לאויב ונפתחה עליו אש.
כעבור חמישה ימים נערך נסיון שני לכיבוש המשטרה, שוב ארעה תקלה ובינתיים גבר אור היום והלך ואנשי היחידה השניה שחיכו בוואדי לא יכלו להגיע את הפורצים ורובם נהרגו. הקשר פיצץ לפני מותו את מכשיר הקשר שלא יפול לידי האויב.
גדודה של תמר השתתף גם במערכה על צפת.
בליל ה-10 במאי 1948 פתח הגדוד בהתקפה מרוכזת על שלוש מטרות עיקריות: המשטרה, בית הספר "שלוה" והמצודה, נערכו הסתערויות ישירות על עמדות מבוצרות בשטח בנוי. בעיקר קשה היתה הלחימה על "המצודה" שעצם העליה במורדותיה החלולים טעון מאמץ אף לא בשעת קרב. אחר קרב קשה נכבשו שלוש העמדות, ההסתערויות נערכו גל אחר גל במצודה ובבנינים - מחדר לחדר.
לאחר מכן הועבר הגדוד השלישי לשער הגיא ובא לעזרת גדוד "יפתח" לשם ביצוע התקפה ישירה על לאטרון, התקפה שנכשלה. הגדוד נטל חלק במבצע "דני" לשחרור לוד ובמבצע יואב לשחרור הנגב.
יש לזכור שהכח היהודי בו נתקלו המצרים בהתחלה היה דל ביותר. פרט לחמישה ישובים - ניר עם, גבר עם, דורות, רוחמה ויד מרדכי - לא מנה שום ישוב מבין עשרים ושבעה הישובים שהיו עזובים במרחב הנגב בשעת הפלישה, למעלה משלושים מגינים. גם אלה היו מצויידים בנשק דל, מספר רובים, תת-מקלעים, מקלע קל ומעט רימונים.
תמר נהרגה בהפצצת אויר שנערכה ב-9 באוקטובר 1948 (י' בתשרי תש"ט) על קיבוץ דורות. ארונה הועבר מדורות להר הרצל ב-22 ביוני 1950 (ז' בתמוז תש"י).