נולד ביפו ב-13 למרץ 1968, גדל בחיפה בן לאמא דור שביעי בארץ ואב, שעלה לארץ ישראל מבולגריה.
גדל ולמד בחיפה בעממי "תל חי", עבר לעירוני ב' ואחר כך למד בבסמ"ת.
העריץ את להקת כוורת, את אליס קופר ושרק את פינק פלויד.
קובי היה חבר בתנועת הנוער של מחנות העולים. היה יוזם ופעיל במסגרת החברתית, תמיד היה ראשון להתנדב לכל משימה, אהב אקשן. היתה לו תכונה של מנהיגות, חבריו כינו אותו צ'יף, אהבו כיבדו והעריצו אותו, נתנו לו כבוד של מנהיג.
היה חבר אמיתי ונאמן ולמען חבריו היה מוכן לתת הכל ואלה החזירו נאמנות ואהבה באותה מידה.
למד עם חבריו צלילה, למרות בעיה בריאותית, סבל מילדות מברונכיט ספסטית. לא נכנע וכמו בכל בעיה נלחם וניצח.
היתה בו כנות פנימית ללא פשרות והסתייגויות. קובי היה אמיתי, פתוח ברגשותיו, הוא לא התבייש לבכות כשכאב לו ואפילו היה זה דבר אשר נראה פעוט בעיני אחרים, וכמו שלא הסתיר את רגשותיו כשרע לו, כך גם היה מראה את שמחתו כשטוב לו. הרבה שמחת חיים היתה בו, קובי אהב לחיות ואהב את החיים, היה מאושר ומחייך רוב הזמן. הצחוק שלו היה פרוע והתגלגל תמיד חסר מעצורים מן הפה והמשיך אל הגוף כולו. תמיד צחק מכל הלב, הגוף והנשמה.
מאחורי גוף חסון המתנשא למטר ותשעים, שזוף, שיער ארוך וגולש לכתפיו שצבען כצבע דבש, הסתתרה נפש רגישה. היה לו חלום - להיות מליונר בגיל 30. לא אהב לקבל כסף חינם. בכל הזדמנות היה עובד כדי להרוויח כסף בכבוד.
עשה עסק - בכל יום שישי וערב חג היה מוכר פרחים, ובכדי שהרווח הכספי יהיה גבוה יותר היה מעסיק כמה בנות שתמכורנה פרחים פרחים במקומות שונים בעיר ובתמורה היה נותן אחוזים.
את המשך דרכו עשה עם חבריו מהגרעין - לנח"ל. היה מאושר שהוא מתגייס עם חבריו. בתקופת שרותו הצבאי קיבל התקפת ברונכיט. אך כשאושפז מסר שם אחר, כי ידע שאם היה מתאשפז תחת שמו היו מורידים לו פרופיל וזה לא היה נותן לו להמשיך עם חבריו, שחיכו לקורס צניחה. הוא לא רצה להפרד מחבריו.
ביום ראשון בבוקר ה-7 ביוני 1987, יצא בתור מאגיסט עם חבריו וכמובן בהתנדבות, החליף חבר לפתיחת ציר שיגרתית, בדרום לבנון, אותה עשו יום יום לפי התור. בדרך חזרה מפתיחת הציר בשעה 8.40 נשמע פיצוץ עז והדף רציני, נוצרה מהומה גדולה והתברר שהרכב עלה על מטען צד.
קובי נהרג. היה בן 19 במותו.
היה לו מן דף נייר קטן ועליו לוח שנה. הוא נהג לסמן את התאריכים החשובים, מתוכננים מראש. הוא לא ידע שהגורל סימן את התאריך 7.6.87, יום מותו שגדע ושם קץ לכל התוכניות היפות וחלומותיו. קובי היה בחור נפלא שנזכור לנצח נצחים,
איך לא?!