סגן אלוף יצחק חלפון נולד בטריפולי בלוב ב-7 בינואר 1932. היה כבן שנתיים כשעלה עם הוריו לארץ. גרו בתל אביב וכעבור שנים אחדות עברו לרמת גן. תחילה למד בבית ספר בילו ולאחר מכן בבית ספר מונטיפיורי. כבן בכור למשפחה ברוכת ילדים נאלץ כבר עם סיום בית הספר העממי לצאת לעבודה ולעזור לכלכלת הבית. תחילה עבד בבית החרושת עסיס ואחרי כן בצורפות שנשארה לו גם לאחר מכן בתור תחביב. נשא לאשה את מרים לבית פליטי מרמת יוחנן.
ב-1966, נולדה בתו רוני. נפל בקרב על רמת הגולן ב-9 ביוני 1967.
בן שמונה עשרה גוייס לצה"ל והוצב לחטיבת גולני. לאחר קורס מכי"ם ותקופת הכשרה מילא תפקיד של סמל מודיעין במטה החטיבה ונשלח לקורס קצינים. אחרי הקורס הושאר להדרכה בבית הספר לקצינים עד סיום שירותו הסדיר בשנת 1952.
עם השחרור עבר קורס מכונאים חקלאיים והחל להדריך בכפר הירוק, אך מפקדיו שכנעוהו לחזור לשירות צבא הקבע, הוא עסק שוב בהדרכת קצינים עד 1954 ומשם הועבר לתפקיד מטה בבה"ס ח"יר בו הועלה לדרגת סרן. תקופה זו (1956-1955) של עבודה סדירה יחסית נוצלה על ידו להשלמת לימודיו התיכוניים, בלימודי ערב.
במבצע קדש שימש קצין קישור קרקע אויר לאחת מטייסות חיל האויר ולאחר מכן הוצב לנח"ל ושימש מ"פ (1958-1957).
בשנים (1960-1959) חזר ל"גולני" כמפקד פלוגה ועלה לדרגת רב סרן, יצא לשנת לימודים בפו"מ ועם סיומה נשלח שוב ל"גולני" כסמג"ד ואחר כך כקצין אג"מ במטה החטיבה. עם קבלת דרגת סגן אלוף עבר שוב להדרכה בבית הספר לחיל רגלים ולבית הספר לקצינים קיבל מנוי חרום כמג"ד 33 ובראש גדודו זה יצא לקרב ממנו לא חזר.
מפקד יחידתו, אלוף משנה ע. שקד כתב במכתב תנחומים לאלמנתו, בין השאר: חיילי ואנוכי מרכינים ראש לזכרו שהיה מבחירי חיילינו ומפקדינו.
התכונות שאיפינוהו כחייל: אומץ לב, יושר ומהירות המחשבה, הן הן שהביאוהו לעמוד בראש חייליו בהסתערות אל מול האויב. בדמו שילם בהגינו על גבולות ארצנו ובטחונה.
קשה לנחמיך במות אישך, אך אנא זכרי שחלק מכריע היה לו בנצחוננו.
רב סרן חיים כץ כתב בשם כל חיילי הגדוד: אין מילים בפי לבטא את רגשותי ורגשות כל חיילי הגדוד שאותם הוליך והנהיג בקרב יקירינו האהוב - יצחק.
קטונתי מלנחם אתכם באבלכם שהוא גם אבלנו.
כמפקד בכיר בצה"ל הוביל יצחק את חייליו לקרב בגזרת דרדרה ותל הילאל והיה הנחשון שהעפיל אל הרי הגולן במושכו אחריו את חייליו והיותו להם מופת אישי. במרוצת הקרב האכזרי עוד הספיק להביע את שביעות רצונו על שזכה לדרוך ראשון עם חיילים ישראליים על אדמת האויב הסורי. חרוף נפשו וגבורתו איפשרו את הצלחת המשימה שעמדה לפנינו.
זכרו לא ימוש מאתנו. מי יתן ולא תדעו עוד צער ויגון.
סגן אלוף א. בר-אוריין, מ"ב ב' כתב בבטאון בית הספר לקצינים:
סגן אלוף חלפון היה "הרוח הטובה" בכל מקום שהיה נמצא. היתה לו תכונה נפלאה של קבלת דברים, גם הפחות נעימים, בקלות, בלי לקחת ללב, וברוח טובה.
משך כל השנים שהכרתיו אינני זוכר ולו פעם אחת את חלפון מרוגז או כועס וגם כאשר כעס לא החזיק כעסו מעמד יותר מדקות ספורות שאחריהן היה מופיע חיוכו המיוחד. כחבר לא היו גבולות לנאמנותו ולא היתה פניה שלא נענתה על ידו.
יחד עם זאת היה קצין רציני ואחראי שקיבל כל תפקיד ברצינות ראה את השלימות שבביצוע כדרך יחידה לביצוע. בתפקידו כמפקד ראה יעוד ותמיד עסוק היה בחיפוש דרכים כיצד לייעל את ההדרכה, כיצד לשפר הרמה וכיצד להפיק תוצאות יותר טובות באמצעים שעמדו לרשותו.
את תפקידו כמג"ד (מינוי חירום) קיבל כיעוד ראשון במעלה וזכה להערכה רבה על ידי אנשי המילואים בגדודו, שאהבוהו וכיבדוהו מאד.
בנפילתו אבד לנו מפקד מסור וקצין מעולה. מזכיר קיבוץ מחניים כותב בשם המפקדים: היינו תחת פיקודו וידענו להוקיר ולהעריך את סגולותיו. היתה בו עממיות שהביאה אותנו להרגשת ידידות בלי שהכרנו אותו לפני זה. היתה הרגשת בטחון כשידענו שיש מי שדואג לנו ונמצא בתמונה על מה שנעשה במשק מבחינת ההגנה הצבאית.