(מתוך אתר להנצחת הנופלים תלמידי ביה"ס "אחד העם" פ"ת)
אריה נולד ב-17 בדצמבר 1945 ב"נובו-סיברסק" אשר ברוסיה. בהיותו תינוק בן 4 חודשים עזבנו את נובו-סיבירסק והתחלנו לנדוד ולהתקרב לגבול פולניה, בתקווה להגיע לחוף מבטחים, ארץ ישראל. כשהגענו לישראל ב- 1948, נשלחנו ע"י הסוכנות ללוד, שהייתה אז עיירת עולים שהתקבצו מגלויות שונות. אריה בן השלוש הסתגל למקום, לחבריו החדשים, ועד מהרה למד לפטפט בעברית. הוא היה ילד נוח מטבעו, ערני מאוד ובעל כושר משחק. בגן אהב מאוד להופיע בדמותו של טייס. הפך כל דבר לאווירון, כל כיסא וכל שולחן היוו לגביו מטוס. גם בחגיגות של הגן היה מגלם את תפקיד הטייס.
המעבר מהגן לביה"ס היה רגיל. אריה'לה נתקבל לביה"ס כשהיה בן חמש וחצי. בהיותו בן שבע וחצי נולד אחיו של אריה—דוד. לשמחתו לא היה גבול. הוא אהב אותו בכל ליבו, לא מש ממיטתו, בכל רגע של פנאי היה מטפל בו.
אריה אהב מוסיקה, והתחיל ללמוד נגינה באקורדיון. אבל מאחר ולא רצה ל\השאיר את האח הקטן לבד, היה מרכיב את האופניים על האקורדיון ועליו את אחיו הקטן. למרות גילו הרך היה מטפל ב\איו ממש כאדם בוגר.
בהיות אריה בכיתה ו' עברה המשפחה לפתח-תקווה, וכאן התקבל לביה"ס פיק"א. אריה נקלט מהר ונהפך תוך זמן קצר לצבר ככל הצברים, התחבב גם כאן על מחנכיו וחבריו, היה בין התלמידים הטובים וסיים את ביה"ס העממי ע"ש פיק"א כשבידיו תעודות טובות שעזרו לו להתקבל לביה"ס התיכון ע"ש "אחד העם". גם בתיכון הוכיח את כשרונותיו. הילד גדל וגופו היה תמיר וחסון. אהב ספורט, השתתף במרבית הארועים הספורטיביים ובכל הצעדות. אריה נרשם לגדנ"ע אויר. בגדנ"ע אויר עבר שלב אחר שלב, מקורס אחד לשני. את הקורס הראשון עשה בשנת 1959 – קורס טיסנאות, בשנת 1960 עשה קורס הכנה לדאיה ובשנת 1961 גמר את קורס הדאיה וטס בדאון וקיבל תעודת הסמכה. ב-1963 קיבל את תעודת הסמכה להדרכה, ולבסוף ב- 1064 סיים גם קורס על פייפר. עבר בהצלחה את כל הבדיקות הרפואיות והתכונן להתגייס לחיל האויר.
אנו רצינו שאריה'לה ימשיך ללמוד וירשם לביה"ס להשכלה גבוהה, לטכניון או לאוניברסיטה. אבל למרות שאריה'לה היה ילד נוח לא וויתר על חלום עליו חלם כל כך הרבה שנים. אמנם נרשם לעתודה אקדמאית ואושרו לו לימודי כימיה ומתמטיקה או מדעי הרוח, אך הוא וויתר מהר על הצעות אלה, ובחר לשרת בצבא, ובהיותו בטירונות נודע לו שלקורס חובלים של חיל הים דרושים בחורים אשר בידם תעודת בגרות. אריה עבר את המבחנים הקפדניים בהצלחה והחליט לוותר על רעיון הטיס לטובת קורס חובלים. הוא קשר יחסים טובים אם חבריו וגם התחיל לאהוב את הים. בקורס עבר כמה הפלגות על המשחתת "חיפה" ועל המשחתת "אילת". סיים את הקורס בהצלחה בהדרגת סג"מ, ולאחר קבלת הדרגה התנדב לקורס צוללנים.
ערב מלחמת ששת הימים קיבל את אות הצוללן ובזמן המלחמה שירת על הצוללת "רהב". לאחר המלחמה שירת אריה בתפקיד בין אילת לשארם-א-שייך. למרות המרחקים העצומים שהיה עליו לעבור על מנת להגיע הביתה, ניצל אריה כל חופשה על מנת לבקר בבית ולהרגיענו. את הידיעה על סיפוחו לצוות ה"דקר" קיבל אריה בשמיה רבה, וב- 21 בנובמבר 1967 המריא לאנגליה. מכתביו מאנגליה היו מלאי נשמחה והתלהבות שהלכה וגברה ככל שהתקרב מועד שובה של ה"דקר" הביתה.
הגיע היום המיוחל. הצוללת "דקר" התכוננה להפלגה. עקבנו בלב חרד אחרי כל אות וסימן. עד שקיבלנו את הבשורה המשמחת מגילברלטר שבישרה כי הם מתקרבים לחופי הארץ.
חיכינו לאריה. ציפינו לראות שוב את עיניו היוקדות ואת חיוכו המאופק קמעה, לשמוע את שריקתו המוכרת. קיווינו שהנה שוב במהרה ידלג בחיפזון במדרגות ויופיע, אך הוא לא בא…