תפריט נגישות

טוראי שלמה זלמן רייבין ז"ל

שלמה רייבין
בן 33 בנפלו
בן אסתר וטוביה
נולד בפולין - וארשה
בטבת תרע"ה, 1/1915
שרת בחטיבת אלכסנדרוני (חי"ש)
נפל בקרב
בו' בטבת תש"ט, 7/1/1949
במלחמת העצמאות
מקום נפילה: רמת הכובש
באזור מרכז הארץ והשפלה
מקום קבורה: נתניה
הותיר: אשה שרה ז''ל, הורים וילדים,שמעון ורחל

קורות חיים

נולד בשנת 1915 בווארשה בפולין, להוריו, אסתר וטוביה. עלה ארצה בשנת 1922, למד בבית ספר חקלאי והיה לאופה. חבר "הנוער העובד".

גוייס לצה"ל במלחמת השיחרור, בהתקפת הצבא העיראקי על רמת הכובש, נפצע ברגלו, איבד דם רב ומשלא באה עזרה לחלצו נפטר ב-7 בינואר 1949. הובא למנוחת עולם בנתניה ב-15 בפברואר 1949.

הניח אשה, בן בשם שמעון בגיל 3 ובת בשם רחל בגיל חמש .



המשפחה נמנתה על אזרחיה הראשונים של רמת השרון. זמן קצר אחר עלייתם ארצה עוד בשנת 1923 רכשו חלקת אדמה במקום שנקרא אז "עיר שלום" בתקוה שיהיו פעם איכרים ולהפטר מן הפרנסה הגלותית בה עסקו - חלוקת לחם ולהיות "שווים עם כל האנשים". במשך הזמן הקימו צריף, גרו ברמת השרון, אך עבדו בתל אביב. התכוננו לאט-לאט לקראת הגשמת חלומם. עוד לא נטעו את הפרדס, לכן רכשו בינתיים מאפיה מאשה אלמנה ושלמה עבד בה תחילה כעוזר, אחרי כן כאופה עצמאי. הוא עבד קשה, מכיון שנשא אשה הוליד ילדים ועליו היה לפרנס גם את הוריו הזקנים. הוא היה לדמות מוכרת ברמת השרון של הימים ההם. צעיר מוצק, אדמוני, שתקן, חרוץ, ושופע טוב לב.

תחילה רכב על חמור, אחרי כן רכש לעצמו עגלה וקיווה להגיע באחד הימים לטנדר קטן. כך חילק את הלחם אשר אפה במו ידיו, לא רק ברמת השרון, אלא בכל הסביבה. בן יחיד היה והמעמסה שהכבידה עליו היתה קשה, אולם הוא מילא את תפקידו במסירות ובנאמנות. היה עובד חרוץ. היממה היתה לו תמיד קצרה, קם בחצות ללישת הבצק ועם שחר כבר נראה ברחובות המעטים מחלק לחם. לא אחת ארעה שלקוח זה או אחר קצרה ידו מלסלק חובותיו המצטברים. שלמה לא תבע, לא הפציר ואף אם לא קיבל את כספו. לעולם לא כעס, לא רטן והוסיף להאמין שבבוא היום ייפרע החוב. אדרבא, במקרים רבים הוסיף הלוואות קטנות לאלה שנשארו חייבים לו עבור הלחם וחילק נוסף ללחם גם הלוואות לנזקקים.

והנה פרצה מלחמת השיחרור. לא היה צריך להתגייס, מכיון שהיה בן יחיד וגם עמוד תווך ומפרנס של משפחה עניפה שהשליכו את כל יהבם עליו ועליו בלבד.

הורים זקנים, אשה ושני ילדים. הוא הצטיין בזיקה לאומית חזקה אשר מתוך חוש בריא מצאה את דרכה לעליה בשעה שעוד לא היו בארץ שליחי עליה ומנגנוני קליטה. חוש בריא זה הביאו ביחד עם בני משפחתו מן העיר אל הכפר ויציאה זו דמתה בימים ההם להליכה לנקודת ספר היום וכל זאת בלי תקציב. בלי הדרכה ובלי עזרה.

שלמה התגייס וניתק את עצמו ממשפחתו, ממקצועו, ממכריו ומידידיו. הוא הוצב לגדוד 133, מכיון שרוב בני המושבה שרתו בגדוד זה. השירות בצבא נגד איכשהו את אופיו. הסביבה והתנאים נגדו את הרגליו. נראה כבד ומסורבל במדי צבא. קשה היה לו להסתגל לתנאי שדה וללחימה, אולם לא השתמט לעולם ממילוי תפקידו ובצע כל מה שהוטל עליו במסירות ובנאמנות. לא התחלה, לא התחמק והיה ממושמע מאד בלי בירורים, בלי דין ודברים מיותר.

החזית המרכזית שהיתה סטאטית במשך זמן רב התלקחה והיתה סוערת לאחר כניסת חטיבת גבעתי. החטיבה כבשה את העמדות בסביבת כפר סבא ורמת הכובש נשלחה פלוגה לפנות בוקר כדי להחליף את החיילים העייפים. הצבא העיראקי לא היה מוכן להשלים עם כיבוש העמדות בהן החזיק זמן ניכר ועבר להתקפה נגדית.

העיראקים לחמו ובאו גלים-גלים. הקרבות נמשכו ללא הרף יום ולילה והיו אכזריים וקשים.

באשמורת הבוקר נפרצה החזית. העמדות נכבשו בזה אחר זה בחזרה על ידי העיראקים והם גרמו אבידות. בנסיגה מן המשלט נפצע שלמה פצעים אנושים. הדבר קרה בשטח הפקר, מחוץ למשלט ובשל המרחק והסכנה הגדולה בה היה קשור הדבר לא היתה אפשרות להגיש לו עזרה ולהצילו. אף גופתו הוצאה מן המקום רק כעבור ימים אחדים בשל הסכנה.

בניית אתרים: