תפריט נגישות

רס"ן אופיר רפאל קאופמן ז"ל

אופיר קאופמן
בן 30 בנפלו
בן איילה ויהודה (אדי)
נולד ברמת גן
בכ"ט בכסלו תשכ"ד, 15/12/1963
התגורר ברמת גן
שרת בחיל המודיעין, חטיבת הצנחנים
יחידה: פיקוד מרכז, פיקוד מרכז
התגייס ב-אוגוסט 1982
נפל בפעילות מבצעית
בכ"ט בטבת תשנ"ד, 12/1/1994
מקום נפילה: ירושלים
באזור ירושלים והסביבה
מקום קבורה: תל אביב - קרית שאול
הותיר: אשה - נורית, בן - אופז, הורים, אח - שלומי ואחות - רונית

קורות חיים

בן איילה ויהודה. נולד ביום כ"ט בכסלו תשכ"ד (15.12.1963) ברמת גן.

למד בבית הספר הממלכתי-דתי "מורשת משה" וסיים את ביה"ס התיכון בליך ברמת גן.

באוגוסט 1982 התגייס לצה"ל ושירת בצנחנים.

אביו, יהודה מספר: ב-1984 סיים קורס קציני מודיעין ושירת כקצין מודיעין בעוצבת שריון ובחי"ר. במסגרת הצבא השלים בהצטיינות תואר ראשון במדע המדינה באונברסיטת בר אילן. את כל תפקידיו בצבא וכל המשימות שהוטלו עליו מילא אופיר במסירות ובהצלחה רבה. בתחילת 1993 בחר בו אלוף פיקוד מרכז נחמיה תמרי ז"ל לשמש כראש לשכתו, ויחד עימו נפל בהתרסקות מסוק בשובם ממשימה קרבית.

אופיר היה אהוד מאוד בחברה והתבלט בייחודו כ"ג'ינג'י בעל אופי". היה ישר וגלוי לב, איש אמת.

נפל בכ"ט טבת תשנ"ד (12.1.1994). נטמן בבית העלמין הצבאי בקרית שאול סמוך למפקדו, האלוף נחמיה תמרי ז"ל.

הותיר אישה בהריון, נורית. בנו אופז נולד שמונה חודשים אחרי נפילת אופיר.

אמו איילה, מספרת: "אופיר, ג'ינג'י יפה, בעל חיוך מקסים. ילד פיקח, סימפטי, תמיד מחייך, תמיד מאושר. שובב גדול, בעל תכונות מנהיגות מגיל צעיר. בביה"ס היה תלמיד טוב בלי להתאמץ במיוחד, פעיל בספורט, מגיל צעיר ידע שיתגייס לצנחנים וגם דיבר על כך. בתיכון היה תלמיד טוב, שבעיקר התעניין בתחום החברתי והספורטיבי. את הבגרות גמר בממוצע 8. כולם בבליך הכירו את הג'ינג'י הסימפטי אבל הביקורתי".

אופיר התגייס לצבא ב-8.8.1982, כמובן לצנחנים. התקבל לסיירת "עורב" ושירת בה עד לקורס קצינים. לאחר קורס הקצינים יצא להשתלמות במודיעין. מאז עשה כמעט את כל תפקידיו במודיעין, למעט תפקיד קמ"ן בשריון. את כל תפקידיו עשה בהצלחה רבה, אהוב על מפקדיו ופיקודיו, לא בגלל שהיה ילד טוב ירושלים, אלא בגלל פקחותו, שנינותו, עקרונותיו, יושרו וכנותו שלא ידעו גבול. תמיד אמר מה שחשב גם אם לא כ"כ אהבו לשמוע. אבל תמיד ישר וכן. כל תפקיד שעשה היה תמיד בשתי דרגות מעל דרגתו האמיתית. לכל תפקיד שאליו שאף - התקבל. עד לדרגת רס"ן הגיע ועוד ציפו ממנו לרבות ולגדולות.

מוסיפה אמו: "איני יודעת אם יש עוד אמא בעולם כולו שזכתה לבן כמו אופיר, חבר אמיתי הטוב ביותר שלי, בן חם ומסור, אוהב ודואג. אבל אי אפשר להסביר בכלל את מערכת היחסים הנפלאה שהייתה ביננו. רק מי שהכיר אותנו מקרוב ידע כמה מיוחדת הייתה התקשורת ביננו. היינו כמו נשמה אחת בשתי גופות. אופיר גם אח שאין שני לו, לרונית ושלומי. אח, חבר, ידיד, איש סוד, מיעץ, כל דבר על פיו יישק. לא עושים כל צעד בלי שאופיר ידע ויאשר, כי מי כמוהו יודע, מבין ועוזר. אופיר היה חבר שאין כמוהו, חבר בלב ובנשמה, מדריך, עוזר, מקשיב ומבין. כמו שאמר אורן חברו: 'אילה, יש לי אלף חברים, אבל אין לי את אופיר, האחד והיחיד'. אופיר היה בעל נהדר בזכות האהבה שידע להעניק לאשתו, בזכות החברות הנפלאה שהיתה ביניהם, כמו שאמרה לי ג'ינג'ית (נורית כלתה): 'אופיר קיבל אותי כמו שאני, ומעולם לא ניסה לשנות אותי וזו גדולתו'. בשעות הכי קשות שלה תמיד היה לידה אוהב, דואג, מעודד ומושיט יד".

"ישבתי בשבעה על בני ושמעתי סיפורים נפלאים מאלפי אנשים שבאו וסיפרו לי על יחסיהם עם אופיר, מתנחלים, קצינים בכירים מאוד, חברים, פקודים וידידים. תמיד ידעתי שאופיר הוא מיוחד, ואנשים אלו באו וחיזקו את כל מה שידעתי, אהבתי והכרתי באופיר. אני יכולה לספר הרבה על אופיר במשך ימים ולא לסיים, אך היריעה קצרה מלהכיל. על אהבתו לכלבים, על חוש ההומור המיוחד שלו, על קשריו ויחסיו עם כל בני המשפחה המוגדלת שלנו, על מה שהוא בשביל אחיו שלמה, שמרגיש יתום, עזוב ובודד. מאז אני יכולה לכתוב במשך ימים על הרגשתי מאותו יום, החור בחיי, על הנכות הנפשית שאני מרגישה. החלק הכי יפה והכי יקר בחיי נלקח ממני, הציר שמסביבו הסתובבו כל חיינו, נלקח מאיתנו. - הלוואי והלכתי במקומו".

נורית אשתו מספרת: "את אופיר הכרתי בשנת 1987. ג'ינג'י, חייכן, חולה צבא. את שרותו הצבאי החל אופיר בסדיר בצנחנים בסיירת "עורב", אולם עקב פציעה בקורס קצינים עשה השלמה במודיעין. אמנם היה עליו לעזוב את החי"ר כלוחם, אולם אהבתו לשטח בתרגילים נשארה. את דרכו כקצין החל ביחידה מיוחדת ובגיל 24 קיבל תפקיד קצין מודיעין בחטיבת טנקים סדירה.

אופיר היה צעיר מאוד והתפקיד היווה קידום והבעת אמון ביכולתו ואמנם, אופיר ביצע תפקיד זה בהצטיינות ובהצלחה.

בסיום תפקידו יצא אופיר לשנתיים לימודים לתואר ראשון במדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן. את הלימודים סיים בהצטיינות והחל ללמוד תואר שני בתחום הנ"ל.

עם סיום לימודיו שירת אופיר כקצין מודיעין באוגדת מילואים. לקראת סיום תפקידו זה, החל אופיר להרהר ולבדוק יציאה לאזרחות ואף קיבל מספר הצעות עבודה, אולם, הצעתו של נחמיה תמרי ז"ל להיות רל"ש אלוף פיקוד מרכז קסמה לאופיר מאוד והוא החליט לקבל את התפקיד ולהישאר בצבא.

אופיר מילא תפקיד זה בהצלחה עד מותו בהתרסקות המסוק עם אלוף הפיקוד בחוזרם מפעילות מבצעית.

בחייו האזרחים אופיר שהכרתי היה מלא טמפרמנט, אנרגיה ושמחת חיים.

הוא אהב מכוניות, כלבים, את משפחתו וחברים. אופיר הביא עמו שמחה לכל מקום, ברגע שנכנס הביתה, הבית קם לחיים, אין רגע משעמם. הוא חי במרוץ נגד השעון עם רצון להספיק כל מה שניתן ואף יותר בזמן המועט הפנוי שנותר לו. עם תפקידו האחרון הוא הספיק לנסוע מדי שבת לאילוף עם הכלבה, לטייל, לקרוא ספרים הקשורים בלימודיו או בתחום הצבא.

כפי שציינתי אופיר גמר בהצטיינות את לימודי התואר הראשון והחל את לימודי התואר השני ביחסים בין לאומיים, אך נאלץ לעשות הפסקת לימודים עקב תפקידו כרל"ש אלוף פיקוד מרכז.

אופיר היה חבר נהדר, בטוח בעצמו,"קצת" חסר סבלנות לטיפשים, אך רגשן וטוב ומוכן לעזור בכל עת. הוא היה שותף לענין ומרתק.

ששת השנים שחייתי במחיצתו היו מאושרות. לאופיר שמאוד רצה ילד בחייו, נולד בן, שמונה חודשים לאחר מותו".

קאופמן אופיר רפאל, יהי זכרו ברוך.

בניית אתרים: