סמל גיל גולדברג ז"ל

קורות חיים

גיל כשמו כן היה: קרן אור, שמחה וחדוות חיים.גיל נולד ב-19 בדצמבר 1967 בבית חולים תל השומר להוריו נילי וליאון גולדנברג אח לטל בן השלוש. שבע שנים מאוחר יותר נולד אלעד אחיו.ברמת השרון עבר את מסלול לימודיו החל בגנים: גן אסתר, גן רחל וגן אלון והמשיך בבי"ס יסודי "אוסישקין".

מורתו ענת גורני כתבה: " גיל תמיד חייך ולקח את הדברים בקלות…. בבית ספר היה שקט וביישן, אך בין חבריו הוא היה שובב והרפתקן…. גיל לא אהב מסגרות ולכן בבית ספר יסודי לא אהב את הלימודים הוא היה "ציפור חופשיה" , ילד חם, אוהב ונאהב ע"י הוריו אחיו וכל מכריו .

לגיל הייתה רונית ג'רסי חברה ושכנה שליוותה אותו וסייעה לו בהתארגנות , גיל ורונית נולדו בהפרש של 4 ימים והם למדו יחד בגן הילדים בביה"ס היסודי ובחטיבת קלמן, הם נהגו לחגוג יחד את ימי ההולדת והם היו זה לזו כמו אח ואחות.המשך לימודיו היו בתיכון רוטברג במגמה המדעית, בה הצטיין בתחומים הריאליים.גיל הקדיש מזמנו גם לחברת נוער הצופים ".גיל היה ספורטאי ואהבתו הגדולה היה הכדור רגל האנגלי, מידי שבת נהג להצמד לרדיו ולהאזין לדיווחים על משחקי הקבוצות הוא היה אוהד של מנצ'סטר יונייטד.הוא נהג לצפות גם במשחקי כדור סל של מכבי ת"א.גיל אהב לטייל בארץ ובחו"ל הוא נסע עם אביו לדנמרק, לאוסטרליה לבקר את דודו ולפני גיוסו נסעה כל המשפחה לטיול לנורווגיה.

שירותו הצבאי:

גיל רצה לשרת ביחידה קרבית ושרת עם חבריו כתותחן בגדוד טנקים בחיל השריון.

גיל נבחר לתותחן מצטיין של פלוגתו.

גיל שירת בחטיבת ישי שבסיסה היה במעלה אדומים ממנו יצאו לפעולות מבצעיות בלבנון ובעזה.

מפקדו כתב לזכרו: " אתה שתמיד חלמת להיות ציפור חופשייה, אתה שהיית סמל לאושר ולחדווה…. אתה שהיית נעים הליכות, לאן נעלם הגיל שלי ושלך?"

אביו ליאון אמר: " גיל תמיד היה טוב בדברים שרצה לעשות, אך יחד עם זאת הוא לא אהב להתבלט. ואמנם בשירותו הצבאי היה מסור ואחראי ודבק במטרה ולא במקרה נבחר לתותחן מצטיין"

האח אלעד: " אהבתי את גיל, היו לנו יחסים רגילים של אחים לפעמים היינו רבים ואף הולכים מכות".

התאונה:

ביום ה - 18 לינואר, בבוקר גשום וערפילי, יצאו גיל וחבריו ליחידה להציב מחסום בצומת "מכבים" בכביש מודיעין. מכונית שהגיחה ממולם פגעה בטנדר.

רופאי האמבולנס אבחנו שגיל נפגע בראשו, ולכן הם העבירו אותו ל"הדסה" עין כרם, למחלקה הנרוכרורגית .

כאשר הגיע לבית החולים הוגדרה פציעתו כבינונית. הוא נשאר בהכרה מלאה ואפילו מסר את מספר הטלפון של ביתו, ואת שם הוריו. הניתוח נמשך 7 שעות ובסיומו נמסר שמצבו אנוש. במהלך הניתוח התברר שאכן גיל נפצע בראשו, אך הפציעה העיקרית היתה בבטן, הוא סבל מדימום פנימי. הרופאים ניסו להצילו אך בשעה 16:00 אמרו להוריו שבנם גיל נפטר.