תפריט נגישות

סגן מיכאל מישה שטרן ז"ל

מיכאל שטרן
בן 31 בנפלו
בן דורה ודויד-צבי
נולד בשוויץ
בט"ז בחשוון תרצ"ו, 12/11/1935
התגורר ברמת השרון
שרת בחיל השריון
יחידה: גד' 268
התגייס ב-אוגוסט 1954
נפל בפעילות מבצעית
בל' בסיון תשכ"ז, 8/7/1967
מקום נפילה: קנטרה
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: תל אביב - קרית שאול
אזור: 1, חלקה: 3, שורה: 2, קבר: 11.
הותיר: אישה, בן ובת, אם ושתי אחיות

קורות חיים

מיכאל (מישה), בן דויד-צבי ודורה, נולד ביום ט"ז חשון תרצ"ו (12.11.1935) בג'נבה אשר בשווייץ. בגיל עשר נתייתם מאביו, שהיה מהנדס-מכונות, ואז עלה לארץ עם אמו ושתי אחיותיו; זה היה אחרי שלמד בבית ספר יסודי בג'נבה. בבואו לארץ המשיך את לימודיו בכפר-הנוער בן-שמן ולאחר מכן למד בבית-הספר התיכון העירוני ד',בתל אביב, וסיים את לימודיו בשנת 1954.

היה חובב מוסיקה, הרבה לקרוא ואף שלח ידו באמנות הציור. כבר בהיותו בכפר הנוער בן-שמן ובלמדו בבית הספר התיכון התבלט מיכאל בהליכותיו המיוחדות בהיענותו לכל בקשת עזרה ובמילוי כל עבודה שהוטלה עליו.

באוגוסט 1954 גויס לצה"ל והשתתף במספר קורסים למפקדי טנקים ולקציני שריון. בשנת 1955 הוענקה לו תעודת "חייל מצטיין" על-ידי הנשיא יצחק בן-צבי ז"ל. בפרוץ מערכת-סיני בשנת 1956 השתתף בה כמפקד מחלקה והוא בדרגת סגן.

עם סיום השירות נתקבל לטכניון העברי בחיפה ולמד בו בהצלחה בפקולטה לארכיטקטורה, מקצוע אשר עליו חלם עוד בילדותו ואשר מילא את חייו תוכן עשיר והעניק לו סיפוק רב. בטכניון נמנה עם הסטודנטים המצטיינים בלימודים וביחסיו החברתיים הנאים עם מוריו וחבריו כאחד. עדין נפש היה וצנוע ולא נהג לספר על עצמו או על עבודותיו. בשנת 1961 סיים את לימודיו כמוסמך בארכיטקטורה ונסע לשווייץ להשתלמותת, שם שהה שנתיים. בשנת 1964 חזר לארץ והתחיל לעבוד כאדריכל בתל- אביב. באותה שנה, נשא לאישה את אווה הגי, ונולדו להם שני ילדים, דוד ודורית.

החל מספטמבר 1966 הקדיש את זמנו ומרצו לעבודות-תיכנון עצמאיות. הרגישות האסתטית שלו בלטה בכל פתרון ארכיטקטוני שהציע. הוא היה בעל חוש ביקורת עצמית, אולם לא סבל ביקורת לשמה אלא חיפש ודרש גישה קונסטרוקטיבית. הוא ידע להילחם על דעתו וגם ידע לשכנע אחרים בצדקת גישתו. בדעותיו היה פציפיסט וחלם על השכנת שלום באיזורנו. אבל עם פרוץ מלחמת ששת הימים נקרא לדגל, יצא אליה והשתתף בכל הקרבות בדרום הארץ ובסיני כלוחם אמיץ. מיכאל נפל בקרב שהתחולל על גדות תעלת-סואץ ביום ל' בסיון תשכ"ז (8.7.1967), ימים מספר לפני שחרור יחידתו מן השירות. הניח אשה ושני ילדים פעוטים, אם ושתי אחיות.

הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. בין עבודות התיכנון שלו יש לציין בית מגורים גדול בג'נבה הכולל גם מרכז קהילתי. כן תיכנן את בית העם ברשפון בנוסף לבתי דיור פרטיים במקום ובסביבה. בספר "פרחים עצובים", שהוציא בית הספר התיכון העירוני ד' בתל-אביב לזכר בוגריו שנפלו, הוקדשו כמה עמודים לסיפור חייו ולכמה ממכתביו. כן הובאו תולדותיו בספר "על במותיך חלל" בהוצאת חברים לנשק. זכרו הועלה בחוברת לזכר בני רמת השרון שנפלו ואף בבטאון אגודת האינג'נרים והארכיטקטים. גם בכרך ד' של "גוילי אש", ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות-ישראל, הובא מעזבונו.

בניית אתרים: