תפריט נגישות

תא"ל יוסף לונץ ז"ל

יוסף לונץ
בן 48 בנפלו
בן מרים ומשה חיים
נולד בחיפה
בכ"ט בכסלו תרצ"ו, 25/12/1935
התגייס ב-אוגוסט 1953
נפל בעת שירותו
בל' בשבט תשמ"ג, 13/2/1983
במלחמת שלום הגליל
מקום קבורה: תל אביב - קרית שאול
הותיר: אישה, אם, אח ואחות

קורות חיים

בהתגייסו לצבא הלך יוסף לקורס מ"כים ולקורס קציני חי"ר ושרת בנח"ל מוצנח. פנה ללימודים וסיים כמוסמך למדעי המזרח. בשנת 1962 נשלח כמדריך צבאי לאתיופיה ומילא תפקידים שונים בשליחויות עלומות הן בארץ והן בחו"ל. שימש מפקד הסיירת הירושלמית, השתלב בקורסים פיקודיים ותרם חלקו כ"נמר" במוצבי התעלה. לחם במלחמות סיני, ששת הימים ויום כיפור. בשנת 1976 התגייס לצה"ל שנית כמושל בנפות שונות.

במורכבות המגזר הערבי ראה אתגר והיה נחוש בדעתו שזו שליחות לאומית סבוכה, קשה וכפויית טובה. שימש מושל שכם ושמו הונצח באתר עוצר נשימה במצפה כביר. בשנים 1981-1983 כיהן כמפקד חבל עזה וצפון סיני וכראש המינהל האזרחי באזור. אישיות בלתי רגילה שהצטיינה באומץ ותכונות של מנהיג. הוא הפך לאגדה עוד בחייו.



אישיות מקורית, במלוא מובן המילה, אשר בשל רב גוניותה קשה ובלתי אפשרי לסווגו. בעל מסכת חיים עשירה באופי יוצא מהכלל, מפקד, אמיץ לב מאין כמוהו, איש חכם, חרוץ, בעל ידע רב, יסודי, הגון, בעל תכונות של מנהיג. חברו בו יחד חכמה עם צניעות רבה, יושר ועיקשות, סקרנות ועמקות. בעל מחשבה מקורית שלא היה מוכן לקבל מוסכמות. בחריצות האופיינית לו אסף וניתח עובדות. לוחם ומפקד במדים ובלעדיהם. בתולדות מדינת ישראל זכו אך מתי מעט שיהפכו לאגדה עוד בחייהם. "לונצי" היה אחד מאלה. במאה השמונה עשרה כאשר רצו לומר על מישהו שהוא מוסיקאי מוכשר, אמרו שהוא דומה לבאך. בחוגי צה"ל כאשר רצו על מישהו שהוא בחור מבריק, נהגו לומר: "הוא לונצי קטן". הוא היה לוחם מעולה ומפקד יחידת סיור ביחידה הירושלמית ששמה הלך פניה. מסוגר וצנוע, נערץ בכל מקום בו פעל.

פעילותו הצבאית והבטחונית התנהלה בשני אופקים - הצבאי והאזרחי. על פעילותו כאיש "המוסד" לא ניתן לגלות כל פרט שהוא. בשל היותו מזרחן מצטיין, נתמנה למושל במקומות הבעייתיים, תחילה בטול כרם אחר כך ברמאללה ומשם עבר לשכם. הוא ידע כיצד להתהלך עם הערבים וגם עם אנשי "גוש אמונים". "לונצי" היה הטוב במושלים, איש חכם ואיש תם, בן תרבות. הוא התייחס לעבודתו בדרך מדעית, מקצועית.

מציאות ודמיון נתערבבו בסיפור עלילותיו, וככל שנקשרו אגדות סביב הרפתקאותיו, היתה חדותו של "לונצי" רחוקה מלהסגיר את סודו - עצור, שקט ומאופק, אפילו... ביישן.

המזרחנים הכירוהו מן התקופה שבה פעל כחוקר במכון "שילוח" שליד אוניברסיטת תל-אביב. הוא צבר תארים אקדמאים, זמן מה שימש מדריך באוניברסיטה. חבריו הכירוהו כאיש אמיץ, שעוז רוחו וסקרנותו העזה להכיר את תרבות האזור ואת תושביו גרמו לו ליטול על עצמו לא אחת משימות קשות ומסוכנות. רבות מפעולותיו יישארו בודאי חסויות עוד לזמן רב. ניתן היה לצטט חוות דעת על אישיותו ופעלו עד אין ספור, אולם בשל קוצר המקום נסתפק בציטוט מילים מספר שנאמרו ב- 1986 באזכרה במלאת שלוש שנים למותו, על ידי רחביה ורדי, מי שהיה מתאם הפעולות בשטחים:

"התמונה של הפגנת ההמונים המוסתים בשכר, כאשר בראשם צועדת המנהיגות הקיצונית המתגבשת באותה עת ומולם אתה יוצא מלווה באיש אחד ומפרק את המתח הרב הזה, בשקט, בתקיפות ובלא שימוש באמצעים חריפים, תיזכר להרבה זמן". צה"ל התאים לו, משום שהיו בו הרפתקנות ואי שקט שדרשו אתגרים. בהיותו אדם אמיץ, נועז ועיקש הפך ללוחם מעולה ומפקד שהשפיע והרשים את פיקודיו ומפקדיו. הוא השתחרר מצה"ל בתום תקופת שירות החובה, לאחר מלחמת סיני, והצטרף לאנשי ההכשרה שלו מתנועת הצופים בראש הנקרה.

סיים כמוסמך באוניברסיטה העברית למדעי המזרח. גם כאן התבלט בגישתו הרצינית ללמוד, לחקור ולדעת. הוא היה בעל הבנה מעמיקה וידיעה רחבה בנעשה באזורנו ובהיסטוריה של ערביי הארץ. יותר מרבים אחרים השכיל להבין את צרופי הכח והתבונה ואיך להיעזר בהם.

בשנת 1962 נשלח מטעם צה"ל כמדריך לאתיופיה ומילא אחרי כן תפקידים שונים בשליחויות עלומות, הן בארץ והן בחו"ל. בין שליחות לשליחות לא הזניח את שירותו במילואים, שימש מפקד הסיירת הירושלמית במשך שנים, השתלם בקורסים פיקודיים ותרם את חלקו כ"נמר" במוצבי התעלה בתקופת מלחמת ההתשה. נראה שאת מיטב תרומתו העניק לממשל הצבאי, כאילו ידע שזה ייעודו.

כושרו להחליט התבסס תמיד על הכרת הנושא לפרטי פרטיו, שיקול מכל ההיבטים והערכת כל הדעות. בקיאותו בעתונות ובפובלציסטיקה הערבית, שיחותיו עם מנהיגים ועם אזרחים פשוטים בכפרים ובמחנות היקנו לו ידע רב. נטילת חלק בכל התפקידים האפורים, כגון סיור, בדיקה ותורנות העניקו לו יחס כבוד של המקומיים והערכה ומסירות מצוותו.

"לונצי" לא נפל בקרב, אם כי היה מוכן לכך כל חייו. לא כך רצה הגורל, הוא נפטר באמצע דרכו. כאשר אנו מתייחסים אליו הננו מברכים על כך שארצנו ידעה לגדל אנשים שאינם עונים על צרכי השעה בלבד, אלא על צרכי הדור. "לונצי" אהב את הארץ, סייר ושוטט בה בלי הרף, בחקרנות ובהנאה. זיקתו לשומרון ועזרתו למתנחלים, בהיותו מושל בשכם, באיתור קרקע לישובם זיכתה אותו בהנצחה באתר במצפה כביר שנקרא על שמו.

שנתיים לפני מותו נכנס לתפקידו כמפקד חבל עזה וצפון סיני. בזמנו שקט חבל עזה, והשקט לא הופר גם בימי חלוקתה של העיר רפיח עד קביעת הגבול החדש-ישן בין ישראל למצרים.

האוניברסיטה העברית בירושלים הקדישה יום עיון לזכרו בשנת מותו על הנושא "השטחים המוחזקים על סף השנה ה- 17 מדיניות, מגמות והשלכות". מדי שנה נערכות אזכרות לזכרו בהשתתפות ידידים ומעריצים.

באזכרה שנערכה בשלושים לפטירתו קרא אחת המשתתפים שיר של נתן אלתרמן שהלם לדעתו את אישיותו של "לונצי".

"עוד זכור נזכרך, עוד תבוא הרוח

ותעלעל בדפים לאחור לאחור

עוד רבים הדברים, הפנקס פתוח,

ואתה סיפורך לא זכית לגמור".

בניית אתרים: