סא"ל אוהד שדמי ז"ל

קורות חיים

סגן אלוף אוהד שדמי נולד ב-7 באוקטובר 1935 בקיבוץ מעברות להוריו, חנה ומנחם. למד במשך שתים עשרה שנה במוסד החינוכי המשותף במשק. בימי שירותו בחיל האויר הכיר את אשתו לעתיד, רות, קצינת ח"ן של הבסיס אשר ילדה לו שלוש בנות שהצעירה בהן, נורית, נולדה חודשיים לפני מות אביה. נהרג בשעת טיסת אימון במטוס "פאנטום" ב-6 במרס 1970.



האהבה לטיס נתעוררה בו בשחר ילדותו. היה בגיל הבר מצוה כשפרצה מלחמת השיחרור. מערבית לקיבוץ, בו נולד, מוסתר בחורשת אקליפטוס שכן שדה תעופה של הפלמ"ח ושל ה"הגנה", שם, לא רק חנו מטוסים, אלא אף הרכיבו אותם. לפני כן שימש השדה את הצבא הבריטי והמריאו ממנו מטוסי "מוסקיטו" הידועים. לא היה לנער בעל התפיסה המהירה תענוג גדול יותר מאשר לעקוב אחר המראתם וחנייתם של המטוסים ואין זה פלא שכבר אז גמלה ההחלטה בלבו להימנות על האנשים המופלאים האלה, המסוגלים להמריא אל על. שלא כדוגמת נערים אחרים דבק בחלומו זה ועוד על ספסלי בית הספר התיכון סיים קורס תעופה לגדנעי אויר.

בשעה שהתגייס לצה"ל בשנת 1953 נתקבל מיד לקורס טייס ובחמישה במאי 1955, בהיותו בן עשרים בסך הכל, קיבל את כנפי הטיס. הוא חיפש את השלימות בכל אשר עשה והשקיע מאמצים רבים להשגתו. התתיל לטוס ב"מיטיאור" ולאחר מכן ב"אוראגאן" והיה מראשוני טייסי ה"מיסטר".

ב"מבצע קדש" היה טייס מן השורה ויצא לגיחות מרובות באיזור המיתלה. באחת מטיסותיו ניצל בנס ממש, בשעה שמטוסו פגע בהנמיכו טוס, כדי להתקרב יותר למטרה, בעמוד טלפון, הוא הצליח לחזור בשלום לבסיסו.

במלחמת ששת הימים כבר שימש מפקד טייסת שלימה של מטוסי "מיסטר". ימים אחדים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים שהה בארצות הברית כחבר משלחת של חיל האויר, שבאה לשם, כדי לקלוט את מטוסי "סקייהוק" הראשונים. בתום מלחמת ששת הימים קיבל פיקוד על טייסת "סקייהוק", הראשונה בחיל האויר ואף זכה להיות הטייס הראשון של חיל האויר שטס "סולו" במטוס מסובך וחדיש זה. בשנת 1969 סיים את תפקידו כמפקד טייסת והועבר לתפקידי מטה. הדבר לא נעם לו ועשה מאמצים ניכרים, כדי לחזור לפעילות טיסה. בשלב מסויים אף שקל פרישה מן החייל בשל כך. נראה היה לו שאמנם זה סוף הדרך. בינתיים המשיך בתפקידי מטה, אולם הצליח להגשים חלום ישן ועבר קורס הסבה למטוסי "פאנטום". באחת מטיסות האימונים למטוס זה, בין המשוכללים והמסובכים ביותר בעולם, נהרג בשל תקלה שארעה למנוע. אוהד צנח ביחד עם הנווט שלו באמצעות כסא המפלט, אולם נראה שהצניחה בוצעה במהירות גדולה מדי.

ניתן לכנותו כאחד מחלוצי הטיס בישראל. כשרונותיו הבלתי רגילים איפשרו לו להעלות הצעות לחידושים מחידושים שונים כל הזמן, אשר רבים מהם יושמו בטייסת, עליה פיקד ולאחר מכן בחיל האויר כולו, אם כי נתקלו בהתחלה בהסתייגות ובהססנות. הם הוכיחו את עצמם הלכה למעשה והם משמשים את הטייסים עד היום. עבר את כל השלבים של התפתחות חיל האויר, החל ממטוסי בוכנה. הוא השתתף במטס הראשון לשדה תעופה מצרי בסיני במלחמת ששת הימים ופגע שם במטוס תובלה, בהליקופטר ובמיג' 17. בגיחה שניה המריא לשדה אחר שהיה "מלא" יותר ופגע ב"מיג" 17 רבים.

מיד אחרי כן המריא לסוריה, לשדה שהיה מוגן היטב בנ.מ. הצליח לפוצץ שם "מיג" בשלב של המראה. בדרך חזרה ראה מיצבור דלק בין השדה לדמשק וחיסל אותו. באחת מטיסותיו גילה ליד קבטיה בשומרון מארב של 12 טאנקים ירדניים שהתחבאו שם יפה במטעי הזיתים וחיסל אותם. הוא "עבד" הרבה ברמת הגולן והיה במבנה האחרון שתקף את הרמה. מטוסו נפגע פעמים אחדות, אולם לא נרתע.

פיקודו בטייסת גיורא בן דב כתב:

דוגמא זו של שדמי, של אי קבלת תורה מסיני, בדיקת כל דבר מן היסודות, הוכחה של הרעיונות המבצעיים שלו ששיגעו את כולם במקוריותם ומלחמה עיקשת לקבלת דעתו וצדקתו, איפיינו את כל אשר עשה.

כאשר העלה רעיון נועז מדי לא אימצו אותו ושוב נסויים, צילומים והיינו הטייסת היחידה שאימצה את הצעתו. רק במלחמת ששת הימים, כאשר רואים בסרטים איך שדמי משחיל שלושה "מיג 21" מתוך יעף הפצצה ב"דמייר", הבינו כולם שיש דברים בגו וכבר ביום הראשון למלחמה מאמצים כולם את רעיונו.