רב"ט אברהם דובלרו דביר ז"ל

קורות חיים

נולד ב- 20 בפברואר 1954 ברומניה, להוריו, אסתר וברקו. היה בן שש כשעלה עם משפחתו לארץ שהתגוררה במשך שנתיים וחצי בשיכון עולים בנצרת-עילית. שם למד במשך שנתיים בבית ספר יסודי עד שעברה המשפחה בשנת 1962 לרמת השרון.

אברהם עזר לאביו בעבודתו בכל רגע פנוי. אברהם היה תלמיד שקדן וחרוץ. סיים את בית הספר הממלכתי א' "אוסישקין" ברמת השרון והמשיך את לימודיו לאחר מכן בבית הספר המקצועי על שם ליידי דייוויד בתל אביב במגמת חשמל.



הכביש הופך אצלנו זירת התגוששות בין החיים למוות ולעתים קרובות ידו של מלאך המוות על העליונה בקציר דמים נורא. תוך פרק זמן קצר עולה מספר קרבנות תאונות הדרכים על חללי מלחמת ששת הימים למשל. מאות חיילים מקפחים את חייהם הצעירים במדים על כבישי ארצנו.

זה היה גורלו המר של אברהם, שנמצא ב- 8 ביוני 1973 בדרך הביתה לרגל חופשה קצרה מבסיסו. הוא פגש את חברו מנוער, את החייל משה שמש, שנהג בטנדר של המשפחה והציע לאברהם להצטרף אליו לנסיעה קצרה לתל - אביב. אברהם, שהיה מעונין להגיע למשפחתו שאהב בכל לב, קיבל את ההצעה ברצון. בשובם מתל אביב לרמת השרון התנגש הטנדר, בו נהג משה שמש, במכונית שחנתה בצידי דרך, התהפך פעמים אחדות ועלה לבסוף באש.

שני החברים החיילים ניספו בתאונה..

צעיר יפה תֹאר, בעל מבנה גוף אתלטי. כשנה לפני כן התגייס לצבא ולאחר תקופת טירונות, בה הצטיין בשל תפיסתו המהירה וכשרונותיו הבולטים, נשלח לבית-הספר הטכני של חיל האויר בחיפה. סיים קורס חשמלאי מערכות מטוסי סקייהוק ומיראז'. הוא נשלח לשרת בבסיס דרומי והוסב כחשמלאי מערכות בטייסת. הצטיין בעבודתו בולט ותוך תקופה קצרה ביותר הועלה לדרגת רב טוראי. אהוב על כל האנשים שהכירוהו. תכופות התנדב להחליף את חבריו בשמירה. כל מי שהכירו, לא ישכחנו לעולם.

האם ניתן לתאר עדות טובה ונאמנה יותר מאשר זו של מפקדו הישיר, סגן גד רכס? הוא כתב להורי אברהם ב- 19 ביוני 1973 בין השאר:

"התרשמתי מאוד מאישיותו כבחור ישר, כן, טוב לב ומוכן לעזור לזולת.





אברהם נקלט מהר מאוד בין אנשי הטייסת והתחבב על כולם. זו היתה מטרתו, ממנה התרשמתי מיד בשיחת ההיכרות שלנו. חשתי שהבית הקנה לו חינוך מתאים כאזרח למופת וכחייל נאמן.

זכורה לי בקשתו שלא להתעכב בקידום. מאחר ואת אחד הקורסים סיים כחייל שלחתי את ההמלצה לדרגת רב טוראי מוקדם בהשוואה לחיילים אחרים. אך לצערי לא הספקתי להעניק לו את הדרגה.

מאז קבלת הידיעה שרויה כל הטייסת בעצב וביגון. דמותו של אברהם אינה משה מעל פנינו, כשם שהחיוך לא מש מפניו של אברהם, אף בשעות עבודה קשות ומאוחרות".