תפריט נגישות

סגן ד''ר יואב ישראל פינדלינג ז"ל

יואב פינדלינג
בן 38 בנפלו
בן שרה ואלכסנדר
נולד בחיפה
בי"ט באב תרצ"ו, 7/8/1936
שרת בחיל רפואה
התגייס ב-אוגוסט 1955
נפל בעת שירותו
בב' באדר תשל"ד, 24/2/1974
מקום קבורה: תל אביב - קרית שאול
אזור: 1, חלקה: 8, שורה: 5, קבר: 17.
הותיר: אישה, שתי בנות ואם

קורות חיים

נולד בחיפה בעצם ימי המאורעות של שנת 1936. בן שנתיים היה כשמשפחתו יצאה לביקור קצר בפולין אצל קרובים. פרוץ המלחמה העולמית השניה מנע מן המשפחה שיבה לארץ ישראל ושואת המלחמה וההשמדה עברה עליה תחילה בגיטו ולאחר מכן בצד ה"ארי". בהיותו בן שש יצא אביו מן הבית ולא חזר עוד. בשנת 1947 חזר לארץ ביחד עם אמו. אחרי סיום לימודיו בבית ספר "תיכון חדש" התגייס לצה"ל. עם שחרורו נשא אשה והתחיל ללמוד באוניברסיטת ירושלים סוציולוגיה ומדעי המדינה. כעבור שלוש שנים קיבל תואר ראשון ונסע ביחד עם רעיתו לארצות הברית לשם השתלמות. שם עבר ללימוד פסיכולוגיה קלינית. קיבל תואר ד"ר לפסיכולוגיה וב-1970 חזר ארצה.

נתקבל לעבודה במחלקה לבריאות הנפש בבית החולים קפלן והשתקע ברחובות. תוך פרק זמן קצר רכש לעצמו הוקרה והערכה בכל הסביבה.

נפטר בעת שירותו בצה"ל כקצין מלואים ב-24 בפברואר 1974 (ב' באדר תשל"ד). הניח אשה, אם ושתי בנות.

גלויה צבאית "בשירות פעיל" בהוצאת המטכ"ל, קצין חינוך ראשי ומצד ימין הערה: "כתוב בצד המערבי של תעלת סואץ":

נוצר מצב מוזר ששלומי טוב, אבל אני דואג לעורף...

אנו נמצאים "אי שם" שמזכיר לי את ספרו המפורסם של אריך מריה רמארק:

"במערב אין כל חדש"... מתחפרים. אוכלים חול. לא מתגלחים, מתרחצים במימיה, אך שומרים על מוראל גבוה. אין לי מושג מתי נשתחרר, אבל אני מקווה שזה יהיה בקרוב. מדאיג אותי רק אם שלומה של דליה והילדות בטוב... והאם יש חלילה אסונות במשפחתנו...

במשפט האחרון באה לידי בטוי חרדה שמקורה בודאי בזכרונות מימי השואה שעברה עליו מתופת האקציות ומן התלאות והפחדים שבמשחק המסוכן של משפחה נוצרית, שואה בה איבד בגיל שש את אביו, דבר שהשאיר צלקת קשה בנפשו. אולי בשל כך היה כל כך רגיש לסבלו של הזולת. מעיד עליו אחד ממוריו קלמן יוסף שקיבל לידיו בשנת 1947 את יואב, בן האחת עשרה, בשמשו מנהל בית הספר העממי ברמת-השרון. "הגיע נער צנום, חוור פנים שזיק של תוגה עמוקה ניבט מעיניו. מכיון שלא למד באופן סדיר הוצע לו להצטרף לכתה לפי גילו ולא לפי ידיעותיו הצעה שכל נער היה מקבלה ברצון, אולם להפתעת הכל, יואב דחה אותה. דעתו נתקבלה בלית ברירה.

כבר מראשיתו הפליא את חבר המורים בהחלטתו הנחושה ובהגיונו הרב שלא תאם את גילו - כותב המנהל וממשיך: עד מהרה נוכחנו לדעת כי יש לנו ענין עם נער בלתי רגיל, שחונן בכשרונות מצויינים, בתפיסה חדה ומהירה, בחריצות ובהתמדה ללא ליאות... תוך זמן קצר הועלה לכתה גבוהה, לא רק התערה בכתה, אלא נעשה הדובר שלה. דבריו נשמעו בחברת הילדים. כינוהו "מצפון הכתה". לא סבל שום עוול שנגרם לילד מצד המורה או מצד תלמיד לחברו. תוך כדי כך הבחנו בקו נוסף באופיו שהנחה אותו אחר כך במשך כל ימי חייו הקצרים. זו רגישותו המיוחדת לסבלו של כל אדם במצוקה. הוא נעשה אח ורע לכל ילד במצוקה - ובאיזו כתה אין ילדים כאלה? - אם זה ילד חלש בלימודים או קשה הסתגלות לחברו וכו'. יואב עוזר, מעודד ותומך. הוא אח ורע לכל ילד מר נפש.

ומעדות לעדות. ממנהל בית הספר, בו למד, לאחד מחבריו לספסל הלימודים באמריקה יחזקאל ר. הוא מעיד איזה כשרונות נדירים ומיוחדים הוכיח יואב בעבודתו, בהיותו חלוץ הריפוי הקבוצתי לפושעים צעירים בניו יורק. לדבר חשיבות מיוחדת, הרי הבריונות הפכה אורח חיים בכל אתר ואתר. בפה פעור האזינו חבריו לשיטות שיואב פיתח בשטח זה, טכניקות המהוות כיום בסיס מוכר אשר נוסה בחקר התופעות ובנסיונות לעקור אותה מן השורש.

והנה מעשה שהיה: באחד הימים הובאה קבוצת פושעים צעירים על ידי משטרת ניו יורק לד"ר יואב פינדלינג וניתנה להם הברירה: לעבור לטיפולו או ללכת ישר לבית הסוהר:

בלית ברירה ובדחיה מופגנת בחרו הצעירים ביואב ו"העדיפו" אותו על מאסר בפועל.

יואב בדק את תיקי הבריונים הצעירים במשטרה ולאחר מכן תקף אותם ב"זעם" והאשימם שהם פושעים עלובים, בישי גדא וראויים לרחמים מבחינה "מקצועית". אם ברצונכם לעסוק גם להבא בשוד - גער בהם - אזי לפחות תרכשו לעצמכם ידע מקצועי ותתגאו בו.

קיצורו של דבר יואב פתח להם קורס ל... פירוק מנעולים, פריצתם והרכבתם וכיוצא באלו מלאכות חשודות ומפוקפקות לכל הדעות.

הסיום של הקורס ושל הטיפול היה מפתיע. רובם ככולם מקרב הפושעים הצעירים הפכו לשרברבים וחדלו להיות פורצים וגנבים. פיתוח הטכניקה החדשה ויישומה היו מהתחלתם ועד סופם המפתיע המצאתו המקורית של יואב.

כמו כן עסק במחקרים מעמיקים בתחום הדו לשוניות אצל ילדים אשר טרם ראו אור ומשיתפרסמו ייהפכו ללא ספק אבני יסוד בנושא זה.

פעולתו המבורכת נמשכה ממש עד יומו האחרון. בימי המלחמה היה לוחם בין לוחמים, אולם תוך כדי מלוי תפקידו הצבאי מילא בלי משים גם תפקיד אחר: הוא סייע לחבריו לנשק להתגבר על בעיותיהם הנפשיות מבלי שהם יהיו מודעים לכישוריו. רבים וטובים חבים לו את בריאותם הנפשית.

בניית אתרים: