תפריט נגישות

סגן אברהם אבי פיינמן ז"ל

אברהם פיינמן
בן 21 בנפלו
בן נעמי ודניאל
נולד בארה"ב
בי"ד באדר תשי"ג, 1/3/1953
שרת בחטיבת גולני
יחידה: עורב
התגייס ב-אוגוסט 1971
נפל בעת מילוי תפקידו
בג' בטבת תשל"ה, 17/12/1974
מקום נפילה: סיני
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: תל אביב - קרית שאול
אזור: 01, חלקה: 09, שורה: 04, קבר: 34.
הותיר: הורים ושתי אחיות

קורות חיים

סגן אברהם (אבי) פיינמן נולד ב-1 במרס 1953 בפילאדלפיה בארצות הברית להוריו, נעמי ודניאל. הוא היה בן ששה חדשים בסך הכל כשהמשפחה עלתה לישראל והשתקעה בירושלים. אביו, המכהן כיום כפרופסור לספרות אנגלית באוניברסיטת תל אביב, היה אז מרצה בכיר באוניברסיטה העברית בירושלים. למד בבית הספר העממי בבית הכרם בירושלים ולאחר מכן עד כתה ו' בבית הספר העממי בשכונת יפה נוף. בשנת 1964 עברה המשפחה לרמת השרון ואבי התקבל לכתה ז' בבית ספר גולן. אחרי כן למד בתיכון "השרון" והיה תלמיד במגמה הריאלית.

היה אהוב על מפקדיו ועל חבריו כאחד, ובעל חוש הומור מפותח. היה ספורטאי מוכשר והגיע להשגים נאים בקנה מידה ארצי בריצות למרחקים בינוניים ב-800 וב-1500 מטר. במדי "הפועל" רמת השרון השתתף בתחרויות רבות וזכה למדליות רבות. גם באליפות צה"ל זכה למקומות הראשונים בריצות למרחקים בינוניים. אהב מוסיקה וניגן בגיטרה. התכוון ללמוד ארכיטקטורה בשחרורו מצה"ל.



כל חייו הקצרים - עשרים ואחת מלאו לו בסך הכל - ידע אבי להתמסר למטרה העומדת לפניו תהיה אשר תהיה.

נגולל כאן דוגמאות מעטות בלבד למסירות זו כפי שהשתקפה בתקופת שרותו בצה"ל. כשהתגייס לצה"ל בתאריך 2.8.1971 עם סיום לימודיו בבית ספר תיכון בו היה תלמיד במגמה הריאלית עשה רושם טוב כל כך על שלטונות הגיוס שהוחלט בו במקום לקבלו כמועמד לסיירת גולני, מכיוון שחונן בנתונים הדרושים לכך, הצליח בסיירת וכעבור שנתיים סיים גם קורס קצינים כחניך מצטיין.

אופיינית לענוותנותו ולצניעותו שלא גילה את הדבר להוריו, כשסיים את קורס הקצינים כחניך מצטיין מקור ראשוני לגאווה של כל צעיר בישראל.

להוריו נודע הדבר כשבאו לטקס הענקת הדרגות והדבר גרם להם כמובן הנאה לא מעטה.

לאחר סיום הקורס נמשכת אותה המסירות, נכונות להקרבה ודביקות במטרה. החניך המצטיין של קורס קצינים חזר לסיירת גולני וממשיך לעשות חייל, ומרשים את פקודיו ואת מפקדיו כאחד.

עכשיו בא תורן של סגולות אחרות שצה"ל מדבר עליהן כאומץ לב, קור רוח, כושר מנהיגות ותושיה למופת. אבי מוכיח את כל אלה בפעולות תגמול נגד המחבלים שבוצעו בגבול הצפון, בשטח לבנון בעיקר. והנה דוגמא נוגעת עד הלב של המסירות לערכי צה"ל. ביום השלישי של מלחמת יום הכיפורים נפצע אבי ברגלו בשעה שהשתתף בנסיוננו הראשון לכבוש את החרמון. על אף פציעתו עזר לפצועים אחרים לרדת מהרמה לפני שמוין והוטס אף הוא במסוק לבית החולים.

הוא נשלח לבית החולים הדסה בירושלים ושהה בו כעשרה ימים. עם תום הטיפולים בבית החולים קיבל פקודה לעבור לבית הבראה בנתניה, אולם אבי לא היה מוכן לקבל את החלטת רופאיו. אסף לו חבילה של אנטיביוטיקה והתייצב מיד עם שחרורו מבית החולים בירושלים ביחידתו וכך הספיק להשתתף בנסיון השני והמוצלח לכבוש את החרמון... מעשה שאינו זקוק להסברים רבים.

מתפקיד לתפקיד. אחר מלחמת יום הכיפורים עסק זמן מה בהכשרת טירונים חדשים לסיירת. כמה חדשים לאחר מכן עמד לפני אתגר חדש. בגלל כישוריו כקצין נתמנה אבי כמפקד יחידה חדשה עליה הוטלה ההתמחות בטילים חדישים נגד טאנקים.

ב-17 בדצמבר 1974, בו ארע המאורע הטראגי, גילה אבי שוב את אותה המסירות, עליה דיברנו. תחמושת היתה חסרה ונדרש מישהו לשם הבאתו. אבי התנדב לתפקיד ונסע באחד הבסיסים באיזור בלוזה, כדי להביא תחמושת ליחידה. גם כאן נתגלה אחד הקוים היסודיים של אופיו: הוא בצע לעתים קרובות למדי תפקידים שאחד מפקודיו היה צריך לבצע. הוא דרש מעצמו תמיד יותר ממה שדרש מפקודיו.

כך קרה גם הפעם. נסע בעצמו להביא את התחמושת שאחד מפקודיו יכול היה להביא. הוא נהג ב"זלדה" בבסיס כדי להטעינה בתחמושת. באחד מפיתולי הדרך התהפך רכבו ונהרג.

מקרבות וממלחמות יצא בשלום וחייו קופחו בתאונה...

בניית אתרים: