רס"ן אברהם בומי ברקאי ז"ל

קורות חיים

בן משה ורחל. נולד ביום כ"ג בטבת תרצ"ז (6.1.1937) ברומניה. כאשר מלאו לבומי עשר שנים, עלתה משפחתו לארץ בספינת-מעפילים והאניה נתפסה על-ידי הבריטים ונוסעיה הובלו לקפריסין. בינתיים הוכרז על הקמת מדינת-ישראל, ולאחר שהייה של חדשים מספר במחנות שם, הגיעו העולים לארץ.

המשפחה התיישבה ביפו, סמוך לגבולה עם בת-ים. אברהם למד בבית-הספר היסודי "תחכמוני" בבת-ים ולא עברו ימים רבים עד שלמד את השפה ואף רכש לו ידידים רבים. הוא הוכיח רצון עז להצליח בלימודיו. מיד הצטרף גם לענף הימי של "הפועל" בת-ים ושם עסק בחתירה בסירות-משוטים ובסירות-מפרש והשתתף בתחרויות שונות של הימיה, ואף זכה לסידרה שלמה של גביעים ותעודות.

בהגיעו לגיל הלימודים בבית-ספר תיכון היה מצבה הכלכלי של המשפחה קשה, בומי לא זנח את לימודיו התיכוניים ולמד בבית-הספר התיכון העירוני א' בתל-אביב אך נאלץ ללמוד בשיעורי-ערב, כי במשך היום יצא לעבוד. גם גיוסו נדחה בתום לימודיו התיכוניים מפני ההכרח לתמוך בהוריו, בומי הצטרף לצי-הסוחר והגיע לדרגת קצין שלישי.

לצה"ל גויס באוגוסט 1957. תחילה החליטו לשלוח אותו לחיל-השריון, והוא התאכזב, כי לבו משך אותו לים. אך לאחר זמן קצר הוצב לחיל-הים והועבר לחיפה. לאחר-מכן נשלח לאילת לשרת בטורפדות והנסיון, אשר קנה בצי הסוחר, היה לטובתו, כי עד מהרה הגיע לדרגת ממלא מקום קצין.

את שמונת חודשי השירות הבאים נהג לתאר כ"תקופה קשה אך מעניינת" שלאחריהם יצא לקורס חובלים. גם תקופה זו לא היתה קלה לבומי, כי קורס זה נועד לבוגרי בית-הספר הימי, אך הוא הצליח להדביק את חבריו לקורס, ושוב תודות לנסיונו המעשי בצי הסוחר, והשלים את הקורס בהצלחה. בסיימו את הקורס שירת כסגן משנה באח"י "נוגה" כקצין-סיפון ונווט.

באותם הימים פגש לראשונה את מי שהיתה עתידה להיות רעייתו בחיים. אחרי שקיבל את ההצעה להצטרף לקורס-צוללנים ועבר אותו הוסמך כצוללן ביולי 1960 ובסוף אותה שנה נשא בומי את חברתו לאשה.

עשרה ימים לאחר מכן יצא לקורס השתלמות בצוללות בן ארבעה חדשים באנגליה. בינתיים הועלה אברהם לדרגת סגן ובשובו לארץ צורף לצוות "תנין" כקצין סונאר ולאחר-מכן כקצין טורפדו. ב"תנין" הראה בומי את כשרונו, רצינותו ואת מסירותו לחיל ולצוללנים והיה מועמד לשרת בצוללות החדישות.

בשנת 1964 יצא שוב לקורס באנגליה ללמוד את לוחמת הטורפדו. הפעם החליטו אברהם ורעייתו הצעירה לצאת יחדיו ויחד עם בנם הקטן, בן שלושת החדשים. בשובם מאנגליה חזר ל"תנין" ולאחר זמן-מה נעשה סגן מפקד הצוללת.

בשנת 1966 הוצע לו להצטרף לצוות "דקר" כסגן-המפקד שלה ובאוקטובר אותה שנה יצאו שוב לאנגליה. הוא נשלח לקורס של חודשיים למפקדי-הצוללות ולא היה אדם מאושר ממנו. את קורס-המפקדים סיים בהצטיינות ומפקדיו הבריטיים ציינו את הישגיו לטובה וחיוו את דעתם עליו כי הוא בעל-בטחון, מהיר-תגובה ומוכשר מאד לפיקוד. אז שב בומי לתפקידו כסגן מפקד "דקר".

כאשר נגמרו השיפוצים ב"דקר" והצוללת יצאה בדרכה לנמל-הבית, והיא נמצאה בנתיב הים שבין גיברלטר לישראל, נותק לפתע הקשר עמה ולא נתחדש שוב; זה היה ביום כ"ד בטבת תשכ"ח (25.1.1968). הרבנות הצבאית הראשית קבעה כי תאריך-פטירתו של בומי, בשעת מילוי תפקידו יחד עם השאר, היה כ"ט בטבת תשכ"ח (30.1.1968). הניח אשה ובן קטן.

מאחר שבומי נמנה עם חברי הצוות הנעדרים הוצבה לו מצבת-זכרון בתוך האנדרטה לזכר אנשי "דקר" אשר בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.

במכתב-תנחומים לרעייתו כתב מפקד חיל-הים בין השאר: "אברהם יקירך היה מפקד מעולה ומוכשר, התבלט בזריזות ותפיסה טכנית מעולה והיווה תמיד מרכז של החברה, הן בשייטת והן מחוצה לה. נזכור אותו על אהבתו הגדולה לים, על שירותו היפה ועל כשרו החיצוני והפיקודי".

עמודים מספר - ותמונתו בתוכם - הוקדשו לאברהם בספרו של ערן שורר "ששה ימים ב'דקר'".



הצוללת אח"י "דקר" נמצאה ביום שישי י"ג בסיון תשנ"ט 28.5.1999 בים התיכון.

באתר: 41 33 צפון 43 29 מזרח, בעומק 2900 מטר.

זמן טביעה משוער: 25 ינואר 1968- כ"ה בטבת תשכ"ח לפנות בוקר.