תפריט נגישות

אל"מ חיים חיימקה דים ז"ל

קו"ח מתוך ספר "יזכור" בהוצאת משהב"ט


חיים בן יהודה וגיזלה נולד ביום כ"ו באלול תרפ"ח (11.9.1928) בעיר פשמישל אשר בפולין. אביו, שהיה נצר ממשפחת רבנים בעלי-שם ומוסמך לפילוסופיה מטעם האוניברסיטה בוינה, היה אף מפרנסי-העיר וחדור רוח ציונית נלהבת. חיים, שינק מהוריו רוח זו, למד בבית ספר יסודי בפולין ובמקביל לכך למד אף בשעות שלאחר הצהריים לימודי קודש ועברית. עם סיימו את בית הספר היסודי המשיך את לימודיו בבית-ספר תיכון ברוסיה, אשר אליה גורשה משפחתו על-ידי הגרמנים. תקופה זו, בה חי בסבל ובנדודים, הטביעה בו חותם שנתן את אותותיו לאחר-מכן. מסקנתו היתה פשוטה וברורה: ארץ-ישראל. עם סיום-המלחמה חזר עם שארית-הפליטה לפולין והצטרף מיד לתנועת-נוער ציונית, אשר עם חבריה עלה לארץ. אך בהתקרבו לחופיה נכלא בקפריסין עם תבריו-לתנועה-ולשאיפה. עוד בהיותו בקפריסין הצטרף לשורות הפלמ"ח וכאחד מהם הגיע לארץ. מלחמת-הקוממיות מצאה אותו לוחם בשורות הפלמ"ח ועם סיומה היה למפקד מחלקה. מיד לאחר המלחמה נשלח לבית-הספר לקצינים, אשר אותו סיים בהצלחה, ואז החליט לקשור את שנותיו הבאות עם צה"ל. לא אדם דתי היה חיים בבגרותו, אך נראה כי חינוכו בביתו, שהוציא מתוכו דורות של רבנים, הטביע עליו את חותמו. הוא היה התגלמותו של האיש היהודי הרואה בחיי-אדם תפקיד של תיקון עולמו של הקדוש-ברוך-הוא, שסדריו משום מה נשתבשו ואין הגאולה יכולה לבוא עד שיבוא על תיקונו - והתיקון זה מתחיל בו, באדם עצמו. חיים היה נועז, בעל מעוף ודמיון, עבר לגייסות-השריון ומאז היה בין בוניו ומייסדיו של חיל זה. רוחו המיוחדת של חיים, חוש-ההומור ושמחת-החיים מחד גיסא ועבודה קשה ומאומצת, אשר לא ידעה פשרות, מאידך גיסא היקנו לו עד מהרה מקום בצמרת קציני-הגיס. בשנת 1959 נשלח לבית-הספר לפיקוד ומטה וסיים את לימודיו בו בהצלחה מלאה ונחשב בין המצטיינים במחזורו. לאחר שפקד על גדוד-טנקים נשלח לשנת-לימודים-והשתלמות בארצות-הברית וגם שם נתחבב עד מהרה על מדריכיו האמריקאים שגמרו עליו את ההלל. משחזר לארץ שוב השקיע את עצמו בעבודה כשמעייניו נתונים בעיקר בתורת הלחימה של השריון והוא היה בין מומחי הגיס בתחום הסיור השריוני. באותן השנים הציקה לו מדי פעם מחלתו הקשה, אך לא איש כחיים ייכנע. למרות מחלתו שהכבידה עליו יותר ויותר, המשיך חיים להתקדם במקצועו - ובפרוץ מלחמת ששת הימים מילא תפקיד ראש-מטה באוגדתו של האלוף אריק שרון. תפקיד זה נמסר לו תוך אמונה שלמרות מחלתו הקשה יוכל למלא את המשימה הכבידה והאחראית הזאת בהצלחה. מיד עם תום מלחמת ששת הימים הוענקה לו דרגת אלוף-משנה. אך למרות חוסנו הנפשי לא עמד גופו בפני המחלה הממארת שהכריעה אותו ביום י"ב בתמוז תשכ"ז (20.7.1967). הניח אישה, בן ובת. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית שאול. האלוף אריק שרון כתב במכתב-התנחומים שלו ליהודית רעייתו ולבני-משפחתו בזו הלשון: "את חיים ז"ל היכרתי תקופה ארוכה, אך במחצית-השנה האחרונה, ובעיקר כששירת כסגני במפקדת האוגדה במלחמת ששת הימים ובתקופה שלפניה, היכרתיו מקרוב. עמדתי על תכונותיו כמפקד, כחבר וכאדם ולמדתי להעריכו ולהוקירו. במשך תקופה זו, למרות מחלתו, לא חסך כל מאמץ ועשה את כל הנדרש ממנו - והרבה מעל לזאת - בעוז-רוח, בדביקות ובנאמנות ללא סייג, בעקשנות ובמסירות ללא גבול. בימים הקשים והגורליים ביותר היה ליד ימיני וחלקו בהשגת הנצחון היה רב". זכרו הועלה בחוברת שהמועצה המקומית הוציאה לזכר בניה שנפלו במערכה.

בניית אתרים: