ליעל של גנדי - כך קראנו לך תמיד - לפלמ"ח-יפתח, לסייר-בנימין, למצדה, לצאלה, וערבה, לנכדים והנינות של גנדי, קינה על חבר.
אנו מביאים אל אדמת המולדת את גדול אוהביה, את מי שהילך בשביליה, שמצא מסתור בנקיקיה, שבחן חרציה, ידע סלעיה, ידע את הנהלולים והמצדות והספיג בה זיעתו ודמעותיו.
היום אנו מביאים אל האדמה את מי שידע את קורותיה יותר מכולנו, שהתבשם מפרחיה ונדקר מברקניה, ששיטח בעקביו את עשביה וקרא בשם תבואתה ופרייה ואהבם.
היום נפרד משמי הארץ מי שהכיר את הנשר והדיה, האיה והחוחית, מי שידע את נתיבות העופות הנודדים ואת תנועת הכוכבים במסילותיהם, מי שאהב את צחיחות הפלדה של השמיים, את בוהק השמים ואת צחותם, את חשרות הסופה המתקדרות מעל ראשינו, מי שידע והאזין.
היום אנו נפרדים מאיש נחוש וקשה, שאהבתו לארץ נפלאה מאהבת אדם, שלחם בחירוף ובקנאות את חירותה וריחם ברחמים גדולים את פצעיה, שחתכיה חיתכו בנפשו וקיצוץ גבולותיה שברו בו שבר.
אנו נפרדים ממי שהעז והניף בגאון לבו את דגל ישראל על הר סיני עם סיום מבצע "קדש".
היום אנו יודעים כי נפל דבר, אבן יסוד ניתקה מחומת לבנו, מחומת הביטחון, והיום אנו מבטיחים להשיבה למקומה.
היום אני נפרד מחבר שהלכתי עמו דרך ארוכה, רבת-שנים ועמוסת רגשות. ידענו קירבה וריחוק, ידענו הסכמות ומחלוקת, ידענו איבה ואהבה, ידענו כאב וחמלה, ידענו כל שיודעים אנשים שעשו דרך כה ארוכה. ידענו מהי חברות.
היום עם ישראל ואני נפרדים מאחד האנשים המרתקים בתולדותיו, מנאמניה הגדולים של הארץ ומבכירי אוהביה.
אני נפרד ממך בכאב אישי, גנדי, יריב וחבר. עם ישראל נפרד ממך בכאב ובחרון.
נוח בשלום בין רגבי האדמה שכה אהבת. נוח בשלום.