* מידע נוסף
תפריט נגישות

תא"ל יוסף לונץ ז"ל

לזכרו

לונצי והעימות היהודי-פלסטיני

אלבום תמונות

משה מעוז

לונצי היה אדם מיוחד במינו, וישראלי בעל שיעור קומה בלתי רגיל. פשוט בהליכותיו, כמעט ספרטני, בעל יושר אישי ואינטלקטואלי ללא פשרות, אומץ לב נדיר והעזה רבה, ודבקות עקשנית בעקרונות שהאמין בהם. יסודי, שיטתי, חזק ברוחו ובגופו; צירוף של אינטלקטואל ואיש מעשה מן המעלה העליונה.
תכונות אלה, בצירוף אהבה עמוקה לעם ולארץ, עשו את לונצי לאחד המנהיגים הצעירים הבולטים בשירות צה"ל, המוסד והממשל הצבאי. כמה מתכונות אלה עיכבו או קטעו את קידומו בתחומים שונים - שעה שלא הסכים להתפשר עם בינוניות וקטנוניות במערכות שבהן פעל.
מאז עמד על דעתו, והוא צעיר מאוד, פיתח לונצי מודעות פוליטית בולטת והתעניין בעיקר בבעיה הערבית בארץ ובאזור. עוד בהיותו תלמיד בבית-הספר התיכון למד את הלשון הערבית וגילה עניין בבעיות המזרח-התיכון - כנראה משום שסבר שהשאלה הערבית היא בעלת חשיבות קריטית לישראל. ואכן, בתום שירותו הצבאי עלה לונצי לירושלים והחל בלימודי המזרח-התיכון וערבית באוניברסיטה העברית, במחצית השנייה של שנות ה-50. הוא היה סטודנט רציני בעל כושר עבודה גבוה וגישה מעמיקה ללימודים ולמחקר. במסגרת לימודיו כתב כמה עבודות בתחום הבעיה הפלסטינית והיחסים בין התנועה הציונית לתנועה הלאומית הערבית. חלק ממחקרים אלה התפרסם במזרח החדש, בעוד לונצי תלמיד מ.א. אין ספק, שהודות לכישוריו האקדמיים יכול היה לונצי לעלות במהרה בסולם האקדמי ולהיות פרופסור באוניברסיטה. אך הוא לא בחר בדרך זו. בעיקר, משום שהיה סבור שהשליחות החשובה ביותר של צעיר ומזרחן ישראלי היא בתחום המעשה, ולא במגדל השן האקדמי. ואכן, בעקבות שירות צבאי מפואר בנח"ל, בצנחנים וכמפקד הסיירת הירושלמית, מילא לונצי תפקידים חשובים, רגישים ואחראיים ביותר כיועץ למשלחת צה"ל באתיופיה, באמצע שנות ה-60, ואחר-כך בכורדיסתאן.
השלב האחרון בשליחותו הציבורית החזיר אותו לעסוק בתחום שבו התעניין ביותר ואותו חי שנים רבות: דהיינו - הקונפליקט הערבי-יהודי בארץ-ישראל והבעיה הפלסטינית. במשך שנים לא מעטות שימש לונצי מושל טול כרם, רמאללה ושכם, ולפני מותו כיהן כראש המינהל האזרחי ברצועת עזה.
ניתן לומר עליו בפה מלא וללא היסוס, ובלי לפגוע בעמיתיו, שלונצי היה משכמו ומעלה מכל מושל ישראלי ששירת בשטחים מאז 1967. הוא עשה עבודה יסודית ושיטתית, תוך לימוד מעמיק ומדוקדק של הבעיות ושיחות ארוכות עם ערבים משכבות שונות. הוא השתדל לסייע לתושבי השטחים הערבים בכל מאודו; ולמרות שראה בהם יריבים קשים - נהג בהם בהגינות, בכבוד וללא התנשאות או זלזול; ועל כן רחשו לו ערביי השטחים כבוד רב; ואפילו בסאם שכעה, ראש העיר המיליטנטי של שכם, העריכו מאוד ונתן בו אמון מלא.
מאידך גיסא, כבעל השקפות לאומיות וביטחוניות, רחש לונצי אהדה לפעילות ההתנחלות של גוש אמונים בשומרון וסייע להם במסגרת תפקידו. יחד עם זאת ידע לדרוש מהם לציית להוראות צה"ל וממשלת ישראל, ללא פשרות. גם הם, אנשי גוש אמונים, כיבדוהו והעריצוהו. מערכת יחסים דואלית זו של לונצי - מצד אחד הוא ראה בהחזקת השטחים נכס בטחוני-אסטרטגי רב חשיבות למדינת ישראל, וסבר שיש להתנחל בהם. מצד שני, כמזרחן וכאדם בר-דעת ורגיש, הכיר בעובדה שהשטחים אינם ריקים מערבים המאורגנים בקהילה לאומית פלסטינית בעלת השקפות משלה, שאינן עולות בקנה אחד עם השקפותיו הוא.
לונצי מעולם לא טאטא דילמה זו אל מתחת לשטיח ולא בחר להתעלם ממנה. אדרבה, הוא התלבט והתמודד עם קונפליקט זה עד יומו האחרון וספק אם מצא לו פתרון משביע רצון. הקובץ הזה לזכרו של לונצי עוסק בכמה סוגיות ובעיות שבהן עסק במחקריו והתלבט בתקופת שירותו בשטחים וגם בתקופות אחרות של חייו.

בניית אתרים: