תפריט נגישות

סמ"ר גיורא שחר מרקוביץ ז"ל

קו"ח מתוך ספר "בנינו" רמה"ש


גיורא ז"ל נולד ב-16 במאי 1943, להורים שושנה ואורי מרקוביץ. למד בבית ספר אוליפנט בתל אביב והמשיך בחברת ילדים בקבוצת חולדה.
עם סיום בית הספר העממי עברה משפחתו לגור בנוה מגן. ברמת השרון. למד בכפר הירוק ולאחר מכן ב"תיכון חדש" בתל אביב. סיים את לימודיו בשנת תשכ"א במגמה סוציולוגית. עם שחרורו מצה"ל נרשם לפאקולטה למדעי החברה והמדינה באוניברסיטת תל אביב. לאחר קבלת תואר ראשון נסע לארצות הברית להשתלמות. שם הכיר את רעייתו לעתיד, לוסי. היא מורה בבית ספר לילדי דיפלומטים בכפר שמריהו.
ב-1971 נולד בנם אריק. גיורא עבד במפעל תע"ש כמנהל כח אדם.
נפל ברמת הגולן ט"ו תשרי ב-11 באוקטובר 1973. יהיה זכרו ברוך.

מלחמת ששת הימים מצאה אותו בניכר, בלימודי השתלמות בארצות הברית. ששה ימים ישב בשדה התעופה בציפיה למטוס שיחזירו ארצה, המלחמה נסתימה בינתיים והגיע ארצה עם תום המלחמה. דבר זה צער אותו, מכיון שלא הספיק ליטול חלק בקרבות.
עם גיוסו לצה"ל התנדב לחיל השריון. בשל כשרונותיו הבולטים נשלח לקורס מפקדי טאנקים וסיים אותו בהצטיינות.
בשנת 1962 נשלח לקורס קצינים.
כשפרצה מלחמת יום הכיפורים המתין לצו הקריאה בעיצומו של היום הנורא בחוסר סבלנות וכבר הספיק לארוז את תרמילו.
בהיותו מפקד טנק בשריון לא פקפק אף לרגע שיהיה בין המגוייסים הראשונים. את שירותו בצה"ל לא ראה כחובה אלא כזכות. כי הוא מאלה ש"אכפת להם" וסגולותיו האנושיות לא התנגשו מעולם במצפונו הלאומי. הוא היה אדם ופטריוט כאחד.
יום לפני נפילתו כתב גלויה שהיתה מלאה געגועים:
- אני יודע שיש לי למה לחזור הביתה - על כן אוכל להמשיך...
מפקד אוגדתו, אלוף משה פלד כתב להורים:
"גיורא נפל במלחמת יום הכיפורים בשרתו באוגדה שבפיקודי. היתה זו מלחמה קשה ומרה. מלחמה אשר באה עלינו בהפתעה. רק בזכות גבורת לוחמינו ויכולתם נמנעה שואה והאויב נהדף.
אוגדתנו ביצעה את התקפת הנגד על הצבא הסורי בדרום רמת הגולן. יצאנו מצמח ביום ב'. 8 באוקטובר 1973 לפנות בוקר. משם דרך עין גב, מעלה גמלו, אל על, לצומת רפיד. ביום ד', 10 באוקטובר בצהרים כל רמת הגולן היתה בידינו, אולם המלחמה לא נגמרה".
ביום ה', ט"ו תשרי, 11 באוקטובר 1973, נשלחה פלוגתו של גיורא לאבטח את אזור הלחימה בצומת רפיד. בהפגזה ארטילרית קשה נפגע הטאנק של גיורא.
חבריו של גיורא מרבים לדבר עליו ולהזכירו. גיורא החבר, האדם והמפקד המצטיין. סגן אלוף צבי דהב, מפקד גדוד סיירי טנקים כתב להורים:
"בנכם שירת ביחידת שריון והתבלט במיוחד כמפקד מעולה ומקצועי. היה מקובל על מפקדיו וחביב כלפי פיקודיו. נערץ ואהוב על צוותו".
הסופר משה שמיר הטיב לבטא בהספדו את אישיותו של גיורא:
אני חושב על גיורא והוא בבת אחת כולם והוא כל כך גיורא, שאין דומה לו. אחד כל כך. מה שיש לכולם - הורים ואחות ואשה ובן קטן. ומה שהיה כולו - שלו - העליזות הפיקחית הזאת, האש הבוערת של סקרנות מתמדת. של כשרון להיות ידיד. להרגיש בבית בכל מקום ולעשות שאחרים ירגישו בבית. השובב הקטן, היפהפה, שגדל והיה לגבר נמרץ ופעיל.
החום ששפע ממנו, הלבביות, הנכונות לעזור תמיד. כל כך מיוחד - וכל כך כמו כולם: צו קריאה, זינוק אל היחידה, טאנק עולה לרמת הגולן.
נלחם, פגז, הסוף.
כמה גיורא יש? אלפים, כן. רק אחד - כן!

בניית אתרים: