בהופעתו התבלט קובי מיד: גבוה ומיוחד, ובזאת הבחנתי עוד בערב הראשון לאחר הגיעי לבסיס, בפיקניק שנערך ביחידה להחלפת הפיקוד, שמתי לב כי התרוצץ בדאגה לתאורה, לאוכל ולתכנית המסיבה, לאחר מכן התבלט כל הזמן בדאגתו לעניני העבודה וגיבוש החברה ביחידה. יזמתו היתה חלק מאופיו - לא השאיר אף נושא בלתי מכוסה - יהיה זה הכנת רכב לתפקיד ונושאים רבים אחרים. כאשר אורגן הסיור לסנטה-קטרינה, טרח קובי עד השעות הקטנות של הלילה בהכנות למיניהן, ועד שלא היה בטוח כי הכל מאורגן כראוי, לא הלך לישון. הוא נהג בטנדר ללא הפסקה עד לסוף מסלול הטיול, ובחזרה הסכים שעופר יחליף אותו, כי עליו סמך. היה בחור עליז, חייכן, ער ומגיב לכל הנעשה.
אני זוכר כיצד הגיבו הוא ורן כאשר התאספנו ביום הכיפורים לקבלת תדריך לקראת המלחמה. כאשר אמרתי שעומדת לפרוץ מלחמה - החלו שניהם להתבדח, כי לא האמינו כי כך אמנם יקרה. כעבור דקות אחדות הותקף האיזור ולא היינו זקוקים להוכחות מיוחדות בענין זה.
עבודתו בשעת תפקיד היתה קשה, כרוכה בליכלוך ובפיח, והוא מילא אותה באחריות מעל ומעבר. ולאחר מכן היה עוד מוצא זמן לטפל בנושאים רבים ומגוונים. כיוון שבצריפים היה חם במשך היום, "ארגנו" מזגן והתקינו אותו בצריף ללא בעיות מיוחדות.
היו ערבים, שבהם ישבנו בחדרו ושוחחנו והוא ישן. השיחה לא הפריעה לו ונדמה היה לעיתים כי הוא מחייך תוך כדי שנתו יחד עם השאר.
ביום הכיפורים בבוקר התקשרתי לביתו והודעתי לו לבוא מיד. למרות שהיה בחופשת לימודים לקראת בחינות הבגרות - שהיו צריכות להתקיים כעבור יומיים - מיד הגיע. לא שאל מה קרה ומדוע מזמינים אותו לפתע - פשוט בא וניכנס מיד לתפקידו.