כצנחן הדואה וצולל מגבהים עצומים
נוחת בשלום מביט לאחור ורואה
שחופתו לא נפתחה כלל
הייתי איתך באויר הזה, בחוויה
כילד מהופנט לפני
עשית נפלאות
נער היית גבר ילד בבת אחת
תקרא לי שוב לבקר בבטן צוללתך
וכאבן הנזרקת למים
ניפול עד לקרקעיתך
כבימי תנין ורהב אז
תראה לי עכשיו את מיטתך הצרה
בין ברזים בצידי הראש
וצינורות צינורות בגוף וברגלים
מראה קשה
דולף וזולף ואכול מלח ובכול חלודה
ומי יענה לי בהשיב לי, מרדכי חברי
ומיטתך היא זו הצוללת